 כינוי:
בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
***עריכה*** 31.1.2008 16:00 היום יום הולדת לבלוג!! חצי שנהה!! יאיאיאייי!! תגידו מזל טוב..!!!!! D: אה ואנשים, זה לא בושה להגיב... זה בושה לא להגיב. |:   
די כבר. די לעשות הצגות. תגידו הכל בפנים, מצדי שזה יעליב. זה עדיף על לעשות הצגות ולרמוז. אתם חושבים משהו? תגידו אותו. אל תפחדו. עושים לי רגשי, עלאק. משחקים אותה מסכנים, תמימים. אתם פשוט פתאטים. אני לא סובלת שעושים לי הצגות.- אתם באמת חושבים שעשו אותי באצבע? אני עד כדי כך טיפשה?! אם אתם עושים הצגות וסצינות, זה כדי שבסופו של דבר, זה שאתם מכוונים אליו את האצבע המאשימה- יבין. אז לא יותר פשוט לבוא ולהגיד את זה? תאמינו לי, זה יחסוך לכולנו הרבה זמן ומאמצים מיותרים. כי לי לפחות, אין את כל היום בשבילכם. 
די, זה לא יעבוד.
אני לא מבינה בכלל למה אנחנו ממשיכות לעשות הצגות. \\:
אני שמחה, את זה אני יכולה להגיד. אבל שימחה ריקה. לא אמיתית. בעצם, זה לא נכון להגיד שהיא לא אמיתית, כי מי אני שאקבע, אבל היא לא שלמה. כן זהו זה, זאת המילה- היא לא שלמה. עד כמה שטוב לי עכשיו, וקורים לי דברים טובים, ואני באמת נהנית מכל רגע, אני עדיין מרגישה... לא מאושרת. אני מרגישה ריקנות כזאת. אני מרגישה לבד. לא משנה מה ייקרה, ועד כמה שאני באמת יהיה שמחה, תמיד יהיה איזה מחסום, כאילו שחסר לי משהו. אני לא מתלוננת, כי אני באמת נהנית עם החברים שלי, מאוד, ולא מזמן חזרתי ממסע קניות מטורף עם אמא שלי. אני עוד כמה חודשים טסה לחו"ל, והרבה דברים שרציתי שייקרו קורים. באמת שאין לי על מה להתלונן. אבל למרות כל זה, למרות כל ה'אושר' שלכאורה אמור לנבוע מהדברים האלו, אני עדיין מרגישה מן ריקנות כזו בלב. משהו חסר, כאילו שהלב חלול. עכשיו, לב, זה לאו דווקא אהבה, לא בהכרח. יש עוד הרבה דברים אחרים שיכולים לפצוע ולחולל (מהמילה חלול...) את הלב.
כי עד כמה שאני כביכול 'מאושרת', אני לא מרגישה כאילו השמחה באמת ממלאת אותי מבפנים, באמת משפיעה. |:
 אני רוצה לרוץ, לברוח מהכל. לרוץ לשומקום, לא משנה לאן. העיקר לרוץ, לברוח, להתחבא. למצוא לי מסתור מכל הדברים הנוראיים שבעולם הזה. אני רוצה לשבת, בלי לחץ, בלי מחויבות. רק אני עם עצמי, להירגע ולנוח. לרוץ, בלי שאף אחד יידע, אבל שאנשים ישימו לב. לראות אם באמת אכפת לכם, אם אני באמת חשובה לכם. להשקיף מהצד על כל מה שקורה, לראות, להבין, להפנים, לשנות. לשנות כל כך הרבה דברים פה. אני פשוט רוצה לרוץ, אפילו לא להגיע למקום כלשהו. פשוט לרוץ... ולרוץ... ולרוץ....
מה איתו?! הכל טוב תודה.. מה איתכם?   גאד.. כמה אהבה יש לי לבנאדם הזה.
קרני אני כל כך מתגעגעת אלייך... אני פאקינג אוהבת אותך! 333> אנשים, שימו לב למה שיוצא לכם מהפה... זה חשוב. | |
וואו.
הרבה זמן לא נהנתי ככה. הרבה זמן לא היינו שלושתינו ככה.
חופשיות.
מאז שרבנו, לא יצא לנו להיפגש ולהיות באמת כמו פעם. לא יצא לנו להרגיש כאילו כלום לא קרה, ושהחברות שלנו רק התחזקה.
כל כך נהניתי איתכן
הרגשתי באמת, כאילו אני שוב חלק ממשהו. שיש לי טעם לחיים.
הבנתי איזה חברות אתן, ועד כמה ששתיכן חשובות לי.
ולא משנה איך נקרא לעצמנו, פאקצות, ביצ'ס, אני חושבת שתמיד יישאר הדבר הזה בינינו. הדבר הכל כך מיוחד הזה שעושה אותנו קרובות. שגם אחרי הריב הכי מטופש ביקום, נהנינו (אני לפחות), כמו שהרבה זמן לא נהנתי.
מדוזה וסיסי שלי, אתן באמת הכל.
אתן יודעות הכל עליי, אתן מייעצות לי הכל, ואני אוהבת אתכן יותר מכל.
אני מודה לקדוש ברוך הוא, שנתן לי חברות כמוכן. שעזר לנו להשלים אחרי הריב הזה, שכולנו היינו אשמות בו, וכולנו יצאנו פגועות.
לא אכפת לי מה יגידו, ולא אכפת לי מה חושבים.
אני אוהבת אתכן, פאקצות או לא, ביצ'ס או לא.
ואתן לא מתארות לעצמכן כמה אתן חשובות לי.
אני אוהבת אתכן אהבה שאין לה סוף.
"כי אין מילים לאהבה..."
יור ביצ'.
  
טוב.. אז מה יש לי להגיד לכן? הרבה..
אבל לא פה.
מה שאני אומרת פה, שתדעו רק, אין לו שום כוונה להעליב אתכן.
עצוב שחשבתן ככה. |:
אני כותבת פה מה שאני מרגישה, לא כדי לפגוע במישהו.
כדי לפרוק.
אחרי השיחה שהייתה? הרגשתי יותר טוב.
הרגשתי כאילו באמת הצלחתי לדבר איתכן.
אבל שוב, לא לגמרי.
לקראת הסוף השיחה עברה לנושא אחר. נשארה פתוחה.
לא הצלחתי באמת להעביר לכן את כל מה שאני חושבת.
בכלל כשדיברנו, הרגשתי שאנחנו מדברות רק עליי.
איך אני עשיתי, איך אני פגעתי, ואיך אני התרחקתי.
אבל צריך שניים לטנגו. זה לא רק אני, זה גם אתן.
שלא תחשבו שלא פגעתן, כי אתן כן.
שלא תחשבו שלא התרחקתן, התבכיינתן, התנהגתן שלא כשורה. כי אתן כן.
קל להאשים אחרים ולהוציא את עצמך נקי.
בייחוד שזה קבוצה.
ולא שאני מתלוננת, כי אתן לא פגעתן בי גם לא במילה אחת.
לא באתן בקטע של עליכום ואני יודעת את זה. ואני מעריכה אותכן על כך.
פשוט לא התייחסתן למה שאתן עשיתן.
ולא משנה כמה תסכימו איתי פה, ותגידו שאני צודקת, אתן לא באמת תצליחו להבין.
אף אחד לא יכול להבין סיטואציה כזו. גם לא הגאון העולמי.
אתן יודעות? בשיחה הרגשתי שאתן לא באמת הייתן אמיתיות.
לא הייתן פתוחות איתי.
התביישתן, חששתן, פחדתן.
הקרח לא נשבר. שעתיים או שלוש של שיחה והקרח אפילו לא נסדק.
זה עצוב שזה ככה.
אתן לא אמורות לחשוב לפני שאתן מדברות איתי.
אני לא אמורה לחשוב 5 פעמים לפני שאני מדברת איתכן.
זה לא אמור להיות ככה בין חברות.
זו גם, עוד סיבה להתרחקות.
קראתן את כל זה? ייחסתן חשיבות?
עכשיו תייחסו חשיבות גם לזה- אני אוהבת אתכן.
אני אוהבת אתכן בתור מי שאתן, מה שאתן ואיך שאתן.
אם אני כועסת, אז זה לא עליכן, זה על ההתנהגות שלכן.
אני אוהבת אתכן. אני אוהבת אתכן. אני אוהבת אתכן. אני אוהבת אתכן.
3333>
יוו! מתי כבר תבינו?!
זה שאני מצליחה בלימודים (מממ..) ומקבלת ציונים גבוההים, זה לא אומר שאני אוהבת את זה.
זה לא אומר שכל קורס שייתנו לי אני אלך.
לא יודעת מה איתכם, אבל לי יש חיים חוץ מהלימודים.
אני לא אוהבת ללמוד.
אני לא אוהבת מבחנים, וכשנותנים לי קורס שדורש מאמץ וזמן אני לא אלך.
תבינו את זה כבר.
אתם חיים איתי כבר פאקינג 13 וחצי שנה, ועדיין לא הפנמתם?
אני לא אותה ילדה קטנה שלכם.
תנו לי להתבגר בשקט, תנו לי להיות מי שאני.
לבסס את האישיות.
אני לא חרשנית, ואני לא תלמידה למופת.
נכון, אתם רגילים ליובל כזאת.
שמשתתפת, פעילה ותורמת לכל דבר בבצפר ובכיתה.
אבל השתניתי.
גדלתי. אני כבר לא כזו!.
תבינו, תפנימו, תקלטו. לא יודעת מה.
אבל תנו לי לחיות את החיים שלי בשקט. (וכשאני אומרת שקט, אני מתכוונת בלי התערבות בכל דבר קטן).
ארר! @:
אני מרגישה שמתבשל משהו..
גם אנשים אמרו לי...
אבל אולי זו רק אני?! שחיה באשליות?
התקרבנו שנינו. את זה אני יכולה להגיד בוודאות, - ללא צל של ספק.
אבל האם זה ימשיך ויתפתח?
אני מקווה.
גאד, אין סוף לאהבה הזו..הא?
אין לי כוח לעוד שבוע שלם...
שבוע שלם ואינטנסיבי של לימודים ושיעורים.
אין לי זין לזה.
איך כבר שבוע חדש התחיל? השבוע הקודם רק התחיל...
החיים עוברים לי מול העיניים, ואני לא שמה לב. /:
אז... עד לפעם הבאה, אה?
יובלי.
| |
מממ....
וואו, כמה זמן לא עידכנתי.. שבועיים בערך. \\:
תסלחו לי. אם לא, אתם מוזמנים להזדיין מפה. תודה (:
חזרתי מיום דרגה. היה מדהים! אבל קר.
כפיר אתם המלכים שלי, באמת. אין עליכם בכל העולם הזה.
חבל רק שחלקכם לא שמים פס על מה שאומרים להם.. אתם הורסים בשבילכם. הרי זה האופי שלכם, זה אתם, ואתם תצטרכו להסתדר איתו בחיים.. לא אנחנו.
אני רוצה להגיד גדוד כפיר מדהימים שלי, שעשיתם לי סופשבוע מדהים, אחד מהיותר כיפים בחיים שלי.
תודה.
אתם ה כ ל בשבילי. ואני מתכוונת לזה.
אני אוהבת אותכם. 3333333333333333>
משום מה, אני מרגישה לא שייכת.
אני מרגישה לפעמים כמו עול על אנשים. כמו איזה תיק שרק מחכים להוריד אותו מהגב.
אני מרגישה כאילו אני איתכם רק כי אתם חייבים. לא כי אתם רוצים. זה עצוב.
בשבילכם ובשבילי. פשוט עצוב.
עצוב עד כמה אנחנו יכולים להיות צבועים ורעים.
אני לא רוצה להרגיש ככה. אני לא רוצה לדעת שאתם איתי רק כי לא נעים לכם, או כי אתם חייבים. אני רוצה להיות עם אלה שאוהבים אותי באמת, שרוצים שאני אהיה איתם. שמדברים איתי, ואני מסתכלת להם בעיניים ורואה שהם אמיתיים איתי.
אני לא רוצה להרגיש כמו עול. כמוהן.
אני לא רוצה. אל תכריחו אותי להיות כזאת. אני לא יודעת אם אתם עושים את זה בכוונה או לא, אבל אתם ללא ספק עושים את זה. נכון, לא כולכם, אבל חלק מכם. חלק שחשוב לי.
אני לא מכריחה אתכם להיות איתי. אני יכולה למצוא מספיק אנשים שיירצו בחברתי, אבל אתם כבר חברים? תהיו חברים- עד הסוף. אל תתנו לי להרגיש דחויה. תדברו איתי, אין לי בעיות. אבל אל תעשו את זה ככה. פשוט לא.
אני כל כך מבולבלת בזמן האחרון. לא יודעת מי אני, מה אני, למה אני פה.אבל אני חושבת, שזה נורמלי. אני בגיל ובשלב שאני צריכה לגלות מי אני. מה אני. להתבגר. שלב שבו אני צריכה לבסס את האישיות שלי. לבנות אותה- שתהיה מוכנה לעולם האמיתי.
אני מבולבלת וזה בא לידי ביטוי כמעט בהכל. אני מקווה שהטובים שביניכם שמו לב. אם לא שמתם לב, כדאי שתגלו עניין. ואם לא בא לכם לגלות עניין, סימן שאתם לא מספיק חשובים. :]
אנחנו מתרחקות. כולנו, לא רק קבוצות מאיתנו.
אני מרגישה פחות פתוחה ואמיתית איתכן מאשר פעם. אני מתגעגעת לפעם הזה.
אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר עם כולכן על דברים שמעסיקים אותי באמת. נכון, חלקכן מבינות ומקשיבות. אבל רק חלקכן הקטן. אני לא מרגישה שאתן באמת מבינות אותי. או לפחות מנסות.
אתן לא מתעניינות.
ונכון, קל להאשים אחרים ולהוציא את עצמך נקי. אבל אני באמת שמנסה. אני מנסה להראות לכן שאתן עדיין יכולות לדבר איתי. לא רק על שיעורים ועל מתי הולכים היום לצופים, או וואטאבר, אבל אני באמת אבין אתכן.
כי אתן חשובות לי, ואמרתי לכן את הדבר הזה כל כך הרבה. כבר אין לי כוח. אין לי כוח לילדותיות. די, עברתי את זה.
אבל אני לא רוצה שנתרחק. כל כך לא.
אני מרגישה כאילו רק אני שמה לב לזה. ערה לזה. כאילו רק לי זה אכפת.
אתן לא מתייחסות בכלל. לא עושות שום דבר בנידון.
אנחנו מתרחקות, ובכלל לא אכפת לכן.
או שאתם משחקות אותה כאילו לא אכפת לכן. אבל לא, אתן לא כאלה. אני מכירה אתכן. אתן לא שפלות...
אתן לא חייבות להקשיב. אבל רק תגידו. כדי שאני לפחות, לא אפגע.
\\:
אויי תראו, מצאתי את הפירוש של האותיות של השם שלי, מה שזה אומר עליי:
האות י´
אות מדברת על יכולת חשיבה
גבוהה, דקדקנות בפרטים, תקיפות, עמידה על
זכויות, נחישות דעת, מצטדקת (לא כ"כ אוהבת
את זה), יש יכולת פרשנות, משתנה במשך
הזמן. לאות י´ יש שתי רמות: רמה 1 -
חכמה.רמה 2 - תשמיש - מראה על דם מאוד מיני.
צריך להיזהר מחטטנות.
האות ו´
שייכת לספירת
התפארת, אות של התפתחות ואהבה,
בעלת עצבים רגישים, יש בה משהו ילדותי, לוקחת אחריות רק
בגיל מבוגר יותר (35 - 40), אנשים,
אוהבים לדעת מה קורה לאחרים, יכולים להיות רכלנים, האות
היא כלי, צינור, רגישה, החושים
מאוד מפותחים. יש יכולת לרקוד, אוהבת לרקוד, יש קצב,
תנועה, דקדקנות בפרטים, פדנטית, כל דבר
חשוב לה, כטיפס עובדת קשה, מכורה לעבודה,
מעמיסה על עצמה המון. אנשים עם האות ו´
צריכים לשתות הרבה, סובלים מיובש. אנשים
אוהבים להיות במחיצת אנשים ששמם מתחיל
באותו´. יש להם לב טוב. טיפוסים שזקוקים
לאהבה, יש בהם שתיקה רועמת.
האות ב´
שייכת לספירת
החוכמה, אוהבת דברים מוגדרים, סדר,
בית, משפחה מאוד חשובים לה, האות ב´ מדברת על הורה טוב
שהבית חשוב לו. אות של הישגים
הקשורים לשכל, אנשים יכולים להיות אנשי מחשבים
טובים,מתמטיקאים. חיים את המציאות
כאן ועכשיו, כל מה שקשור למיסטיקה מתרחקים כמו מאש. פוחדים
משינויים. אות מאוד רגשית נפגעת בקלות,
בבעיה אינה מגיעה להחלטה, מהססת דורשת תשומת
לב,יש הרבה גאווה, לכן סובלת ממחלות,
הגאווה אינה יכולה לסלוח. אות שמכילה דברים,
אוספת, אוגרת.
האות ל´
אות של פעילות,
רוחניות, לפעמים מהמרת, לוקחת
סיכונים, הל´ נדיבה, מתחשבת,קשורה לזולת, לימודים ונישואים
מאוד חשובים לה, אינטלקטואלים,
שואפים לאחדות ושותפת.
** כי מה שנכון? נכון...**
אה, ובקשר אליו? אני מרגישה הרבה יותר טוב.
לא התגברתי, ואני לא מרגישה שאני הולכת להתגבר על זה בזמן האחרון. אני גם לא רוצה.
אני עדיין אוהבת אותו. ולא אכפת לי כלום.
תגידו מה שתגידו.
אין דקה שאני לא חושבת על הבנאדם הזה. הוא כל כך מקסים.
מבחינתי? הוא כמעט ומושלם.
שאני רואה אותו הפרפרים בבטן מתחילים שוב. ההרגשה, החיוך הדבילי.
אני חושבת שאני לאט לאט מצליחה להסתיר את זה.
אבל טפו טפו טפו, הוא מתחיל להתקרב. לגלות עניין ויחס. לפעמים אפילו לקנאות. (או שהכל זה הצגות?)
בינתיים, אני מעדיפה שלא לדעת אם זה סתם או באמת. אני מעדיפה לחיות באשליה הזו.
שכן מתפתח משהו.
אני כל כך מקווה שזו לא אשליה, כל כך.
לאלה שלא הבינו על מה אני מדברת, אני מקווה בשבילכם שתבינו.
כי ככה זה כשמאוהבים... ;)
זה היה עדכון קצר ומהיר, רק כדי לפרוק מעט מהעול שהיה לי בלב עכשיו.
עריכה בקרוב? לא יודעת, לא רוצה להבטיח.
שיהיה שבוע טוב. (:
אוהבת.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
