 כינוי:
בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2007
Happy New Year
טוב אז כפי שאתם רואים די סידרתי את הבלוג...
נשארו עוד כמה סידורים אחרונים וזהו.
גפני המקסימה סידרה לי את הרקע, אבל בכל זאת משהו מפריע לי בעיצוב.. |:
הצעות ייתקבלו בשמחה. (:
אני סופגת.
אני סופגת את השטויות,
את העלבונות ואת הפגיעות.
אני סופגת הכל ולא מראה דבר.
משתדלת לחייך גם שכבר אי אפשר.
סופגת הכל, לאט ובזהירות,
לא משאירה דבר מאחוריי פן ייראו.
מנסה שלא לבכות מול כולם, שלא לכאוב,
מנסה להראות לכולם שהכל ורוד וטוב.
אז כן, כמו שכתבתי פה למעלה אני באמת מנסה. אני סופגת הכל הכל, את העלבונות, ירידות, פגיעות, שטויות, את המעשים חסרי אחריות. סופגת הכל. גם מהמשפחה וגם מהחברים. מכניסה את הפצע הכי עמוק שרק אפשר, שרק לא ייראו, שרק לא ישימו לב. מנסה להסתיר, להתעלם. מנסה להגיד לעצמי שיש דברים יותר גרועים, שזה רק תקופה וזה יעבור. לא פעם אמרתי את המשפט הזה. הוא בוודאי מוכר לכם. אז אני לא רוצה לאכזב אתכם ולפוצץ את הבועה שהכנסתי לכם, אבל זה לא תקופה. בנאדם חרא נשאר בנאדם חרא. אין מה לעשות. זה לא יעבור, זה תמיד יישאר. כמו כל דבר; אם זורקים אבן למים הים יישתנה בצורתו, אך אחרי כמה שניות הוא ייראה כאילו כלום. אבל הוא כבר לא יחזור להיות כמו שהיה. אתם לא מבינים בכלל כמה מילים יכולות לפגוע. כמה מעשים יכולים לפגוע. וזה שאני מראה שהכל טוב זה לא אומר שהכל טוב. אם אתם חברים אמיתיים אתם תשימו לב. תראו שמשהו קרה, שאני לא כרגיל. לא תשבו לכם בצד ולא תעשו כלום. אתם תנסו לעודד לעזור. אתם תוכיחו את עצמכם. אבל זה לא משנה. אני גולשת מנושא לנושא, אין מה לעשות, פשוט יש לי כל כך הרבה מה להגיד בזמן כל כך קצר. אז נחזור למה שבאמת רציתי להגיד. רציתי להגיד שאני סופגת. כמו ספוג. לא רואים עליו בבירור שמשהו קרה. אני כמו בלון של מסטיק. נמתחת ונמתחת, מנסה שלא להתפוצץ לכם בפרצוף. מנסה להימתח הכי שאפשר.. אני כמו מיכל מים. אוגרת ואוגרת ואוגרת ואוגרת. עוד ועוד ועוד, עוד קללות, עוד עלבונות, עוד זילזולים. מנסה להגיב בגרך הכי מנימליסטית. להשתלט על עצמי. להיות כמו גדולה. אבל בסופו של דבר, אני אתפוצץ. אני לא אוכל לספוג עוד את השטויות שלכם. אני אתפוצץ ואוציא הכל החוצה, בבום. בבום אחד גדול. ואתם? אתם תחטפו את השוק של החיים שלכם. ההתפרצות תהיה כל כך גדולה. כמו הר געש. אני אהרוס כל מה שהיה סביבי. ארר.. רק המחשבה על זה מצמררת אותי. אני לא רוצה שזה ייקרה, כל כך לא. אתם חייבים להפסיק עם זה. תחשבו על מה שיוצא לכם מהפה, תחשבו על ההתנהגות שלכם. כי אי אפשר להשיב את הנעשה.
(וכן, אני כתבתי את השיר למעלה לכל השואלים..)
היום ערב השנה החדשה.
היום האחרון של 2007. וואו! כל כך הרבה דברים עברו עליי השנה. באמת היא הייתה מדהימה. כל כך הרבה חוויות, חברים חדשים, אהבה. כל כך הרבה דברים רק ב-365 ימים. וואי, הנה השנה חולפת לה, ומתחלפת באחת חדשה, נקייה. שנה שיכולה לגרום לי להתחיל הכל מחדש, להתחיל בטוב. אני כל כך מחכה לרגע הזה 00:00. השנה החדשה. (כמובן שרציתי לצאת אבל ההורים ה***** שלי לא הרשו). ובכלל אם אני כבר מדברת עליהם, אז אני באמת שלא רוצה להתחיל את השנה הזו בריב איתם. כל כך צעקתי על אמא שלי, שהיא לא תיתן לי להיות עם האנשים שאני אוהבת. אבל אני לא רוצה להתחיל ככה את השנה. לבקש סליחה? להתנהג כאילו לא קרה כלום? היא תחשוב שאני רכרוכית. שכל פעם זה יהיה ככה. שזה לא באמת חשוב לי. לא, אני פשוט אניח את זה בצד. אולי אני אתנהג כרגיל.. נראה...
2007 הייתה שנה כל כך עמוסה בשבילי. מלאה הפתעות אך גם דברים צפויים מראש. השנה הזאת עשתה בי כל כך הרבה שינויים טובים, אך עם זאת גם דברים רעים. אם אני צריכה להגדיר את השנה הזו במילה אחת, זה יהיה וואו!. זו באמת המילה שמתארת אותה הכי טוב. אין לי מילים בכלל להסביר לכולכם שאתם הענקתם לי את השנה הכי מושלמת שיכולה להיות. הקב"ה עשה לי כזו שנה מדהימה. תודה לך אלוהים שלי. תודה. תודה שנתת לי לחיות עוד שנה, ולחיות אותה הכי טוב שאפשר. אף פעם אי אפשר מתי תעלה למעלה. צריך לחיות כל רגע כאילו זה הרגע האחרון.
אני כל כך שמחה שתתחיל שנה חדשה. אני אתחיל אותה ברגל ימין, אני אנסה לשפר דברים שבי, דברים שקרו לי שנה שעברה. אני אנסה לעשות את השנה החדשה לעוד יותר טובה, ועוד יותר מוצלחת. למרות, שבעצם, השנה החדשה שלנו? של היהודים? היא בכלל כבר הייתה. ראש השנה. א' ב' בתשרי. אז חגגנו את השנה החדשה. אומרים שהיום ומחר זה בעצם חג של הגויים. אבל אני חושבת שלא. אני לא חושבת שצריך לעשות הפרדה. כמו שלכולנו יש את יום האם או את יום העצמאות. ככה גם פה. שנה אזרחית חדשה- זה מתייחס לכולנו... וחוץ מזה, קופצת לך אפשרות לידיים לנשק מישהו. לא תעשה את זה? P:
אני רוצה להגיד לכם לשנה החדשה שתנסו לשפר את עצמכם. להיות יותר טובים השנה. הרי לכל אחד ואחד מאיתנו יש ייעוד. ככל שתגשימו את הייעוד הזה מוקדם יותר ככה תעלו למעלה מהר יותר. ואומרים שלמעלה הרבה יותר טוב. שהנשמות בוכות שהן צריכות ללכת לכדור הארץ. בבקשה מכם, תנסו לשנה החדשה להיות אנשים יותר טובים. תשנו משהו אחד, את הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות, אבל אתם יודעים שלא צריך לעשות אותו והוא אסור, אל תעשו אותו. תיקחו על עצמכם אתגר השנה הזאת. תחליטו על דבר אחד, רק אחד שאתם הולכים לשפר בעצמכם. תתגברו על היצר הרע שלכם. תעשו את זה למענכם. למעננו. למען העולם.
שנה חדשה זו הזדמנות לדברים חדשים. היא פותחת בפניכם דלתות חדשות. תתעלו על עצמכם השנה. תעשו דברים שלא הייתם מעיזים לעשות. תעשו את השנה הזו להכי טובה שרק אפשר. אה, ועוד משהו. בשעה 23:45 תעצמו עיניים וחשבו על כל מה שעברתם השנה. תחשבו על כל הדברים הטובים שעשיתם ב2007. וגם על הרעים. תראו איפה הייתם בסדר ואיפה ממש לא. תחשבו על הכל. על כל החוויות שחוויתם. שנה זה לא מעט זמן.. תחשבו על הכל, תיזכרו. תנו למוח ללב ולחושים לגלוש ממחשבה למחשבה. תיזכרו בהכל ותהנו. תתמקדו בעיקר בדברים הרעים... ובשעה 00:00 תפתחו את העיניים. תנו לדברים הרעים שעשיתם לצאת החוצה. לברוח. תנו להם ללכת, שלא ייתקרבו. תבטיחו לעצמכם שהשנה תהיו יותר טובים. תתחילו את השנה ברגל ימין, שנה נקייה וחדשה. בלי לשמור טינה, בלי רגשות רעים. תתחילו את השנה הכי טוב שרק אפשר.
את השנה החדשה, אתם לא הולכים לשכוח.....
אז שתהיה לכולנו השנה הכי טובה שרק יכולה להיות...
Happy New Year!!!!!!!
אה, ותגידו מזל טוב- הבלוג חוגג 5 חודשים... (:
אוהבת אתכם המון המון ומודה על כל שנייה בשנה הזאת, ומקווה לשנה חדשה הרבה יותר טובה
יובלי שלכם.
| |
פרו לכולם
Nice (:
.אני צריכה עוד טיפה עזרה בעיצוב ביחד עם הפרו.. אבל בינתיים, שיהיה
אני לא יודעת מה את חושבת. מה את לא חושבת. לא מעניין אותי.
את יכולה להמשיך ולעשות לי הצגות. אני לא אתן לך להשפיע
עליי. לא שוב.
קראתי בבלוג שההפך מאהבה זה אדישות. לא שנאה. כי שאתה
שונא מישהו אתה עדיין מייחס לו חשיבות.
אז החלטתי,- אני אדישה אלייך.
אני לא מתכוונת לבזבז עלייך עוד מהאנרגיה שלי. שאני יכולה
להשתמש בה לדברים אחרים.
לא עוד.
נכון, הייתה תקופה שהיינו בסדר, שנתתי צ'אנס. אבל אז חשפת
את הפרצוף האמיתי שלך.
מתחת לכל המסכות נמצאת מישהי שרצית להסתיר. וזה מה שפגע פוגע וימשיך לפגוע בך. באמת, כעצה, תתגאי במי ובמה שאת. את לא צריכה
להסתיר את עצמך, לשחק
אותה לפי האופי של כל אחת מהבנות רק כדי שתהיה לך 'חברה אמיתית'. חברה אמיתית לא מוצאים בשוק. את לא יכולה להיות שפוטה של
אותה אחת, לוותר על
כל הערכים המוסר, ועל הייחודיות שהייתה בך בתור מי שאת, לטובת מישהי. אם
אנשים לא מקבלים אותך כפי שאת אז זה לא שווה את זה. אני רושמת לך את זה כי אני מרחמת עלייך.
סליחה שאני אומרת לך את זה פה, וככה, אבל זה כבר עבר כל
גבול. כל ההצגות שלך כבר ממזמן
לא קונות אף אחד. אל תשחקי אותה מסכנה ואל תשחקי אותה בודדה. אם רק היית מי שאת, בלי הצגות, בלי נגררות, אז המצב לא היה
כמו שהוא היום.
עוד לא הגעת אל התחתית.
עוד לא. אבל את כל כך כל כך קרובה אלייה. בתור בת אל בת אני מייעצת לך
את זה. עצת בנות. קחי את זה לתשומת הלב שלך. אף אחד לא שמרטף שלך, ואף אחד לא יגן ויישמור עלייך.
זה החיים שלך, את אחראית לכל מה שעשית. בעיה שלך.
קחי את עצמך בידיים מותק. תתפסי את עצמך, כדי שלא תיפלי.
כי אין פה אף אחד שיבוא לחלץ אותך. |:
אני לא עומדת בלחץ הזה. אני לא מסוגלת כבר!
עבודות, מבחנים, בחנים, שיעורים. החזרה מהשביתה עוררה אותי.
החזירה אותי אל המציאות.
אני לא חושבת שאני יחזיק ככה עד סוף השנה. כל כך הרבה עומס,
בלי התחשבות. כל מורה בעניין שלו. הם לא חושבים על
התמונה הכללית. על הלחץ והעומס שנוצר עלינו. הם צריכים להספיק את
החומר, -וזה מה שהם יעשו. בכל מחיר.
אני כבר לא יכולה. אין לי דקה פנויה לעצמי. אני לא יכולה
יותר כבר לבוא בספונטניות
וללכת לחברה. לשבת, לדבר. אין לי זמן. בקושי לנשום אני מצליחה.
אני צריכה לקחת דקה, ולהירגע. לנשום עמוק, להשתחרר מכל
הלחץ. לא לחשוב. רק פעם אחת,- לא לחשוב על כלום. פשוט להיות מרוכזת בעצמי.
אבל זה מה שאני אוהבת. בלי לחץ ועומס יתר אני לא מצליחה
כלום. אני צריכה את זה. זה כמו סם
בשבילי.
אני צריכה שיהיה לי גודש, שיהיה לי מה לעשות. זה חולני, אני
יודעת אבל אני צריכה תעסוקה, כל הזמן.
הלחץ הזה בסופו של דבר עושה לי טוב. מקל עליי. זה טוב לי.
לאגו שלי.
אני מציבה לי דרישות ואני חייבת לעמוד בהם. אבל אם פעם אחת אני אצפה מעצמי יותר מדי ואני לא אעמוד בזה,
אני אפול. אתמוטט.
אז מצד אחד אני לא יכולה בלי הלחץ הזה, אבל מצד שני אני
חייבת אותו.
מישהו מוכן להסביר לי מה לא בסדר איתי?!
"לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים.
אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן,
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה.
אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף"
אריק איינשטיין / פסק זמן]]]]
היום סתם עובר. סתם עוד יום חסר תועלת שכזה. הוא עובר וחולף
ואני לא מרגישה.
חומק לו לאיטו מבעד לאצבעותיי. אני כאילו מנסה
לתפוס אותו- אך ללא כל הצלחה. הוא בורח ומחליק לי, והופך להיות עוד יום שמתבזבז לחינם. זה חבל שזה ככה. באמת. החיים קצרים
ואני צריכה לנצל כל
רגע. אבל יש ימים כאלה. אני מניחה שזה נורמלי.
אני מחכה לשנייה שהלילה יגיע, והיום הזה כבר יחלוף. שמחר
יהיה יותר טוב, יהיה מעניין. המחשבות שלי מתרכזות בדברים
חסרי ערך, שלא מועילים ומביאים רק צרות. מן יום סתמי שכזה. ארוך, מייגע, מתיש. למרות ששום דבר לא קורה בו.
סתם יום כזה משעמם... שיעורים בצפר, אוכל ריקוד ולישון.
שיגרה.
"זה סתם עוד יום שרק עובר
רוצה שיעבור מהר
הלילה מסרב לבוא
אני נשאר עם התקוות
שזה עוד יום שישכח
הכל תקוע ונמרח
החום לאט אותי שובר
וזה סתם עוד יום שרק עובר
וכבר מתפוצץ הראש
המחשבות רוצות לפרוש
שיכבו כבר את האור
בבת אחת המציאות
מחר זה יעבור
מחר זה יעבור
זה סתם עוד יום שאין לו סוף
מתבלבל בין רע לטוב
צרות באות בלי הזמנה
ומשנות את התמונה
זה סתם עוד יום כזה ארוך
אבל עכשיו הכל ברור
אז לעצמי אני אומר
שזה סתם עוד יום שרק עובר
וכבר מתפוצץ הראש...
זה סתם עוד יום שישכח
הכל תקוע ונמרח
החום לאט אותי שובר
וזה סתם עוד יום שרק עובר"
סתם עוד יום/ אוהד חיטמן]]]]
...אני במצב רוח שירים היום
?תסלחו לי
...אה ואני רואה בדיוק מי נכנס לפה ומגיב, ומי נכנס ולא מגיב ....ואנשים זה מעליב.. אם אתם כבר נכנסים וקוראים את הפוסט תגידו מה אתם חושבים
אוחחח.. וואט אבר. תעשו מה שאתם רוצים ...שיהיה
יאללה ניפרד
?עד לפעם הבאה,כן
.אוהבת
| |
(:
**עריכה:** 12:48
אהאעהאהה!! מישהו נראהלי פרץ לי למשתמש של ישרא.... :@
אני נכנסת לאתרים שראיתי בפעם הראשונה בחיי ואני רואה תגובות ממני, או שאני בקוראים האחרונים שלהםםם!
גאדדד!! למה להיות חסרי חיים ולפרוץ גם לפה?! האא?!!??
אז סורי אם יש איזה תגובות מגעילות ממני, אם אני בקוראים שלכם ואתם לא רוצים או כל מיני שטויות כאלה.
תדעו שזו לא אני. שזה הבן אלף שרץ לי כתב את כל זה.
אז סורי מראש. על כל דבר שקיבלתם או תקבלו... |:
כוסאמא שלכם.. האהא, אבל כבר לא ילך לכם, אני מסיימת לכתוב את העריכה הזו ומשנה סיסמא.
תאכלו ת'לב.
זונות.
ברר..אני מצוננת.... \\: החורף רישמית וסופית פה. אין על מה להתווכח בכלל,- הוא פה.
והחורף, עד כמה שאומרים שהוא מדכא וקודר (מה שנכון), מעציב וגורם לבכות כל הזמן, משום מה אני שמחה.
אופטימית (?)  אני מרגישה טוב. לא טוב בשבילם, בשבילו, בשבילה, בשבילכם.טוב עם עצמי.
לא טוב בגללן, בגללו. טוב בגללי. בגלל מי שאני.
ונכון, אני יכולה להיות חצופה, מטומטמת, מגעילה, נקמנית, ביצ'ית, קנאית, שחצנית, סנובית, רעה.
אבל אני שלמה עם עצמי.
למדתי להעריך את עצמי בתור מי שאני, בתור מה שאני. למדתי להיות שלמה עם עצמי, לא להכחיש ולא להתבייש.
למדתי להיות נכונה, לדעת לטפל בעצמי ולהקשיב לעצמי.
למדתי להיות אני.
ואני מצטערת שלקח לי פאקינג 13 שנה להבין את זה. אבל זה תהליך. ארוך וממושך...
והתהליך הזה, עד כמה שהוא קשה (אוו.. ותאמינו לי, הוא מאוד קשה), הוא שווה הכל.
אני אופטימית, אני שמחה, אני מחייכת. וכן, עד כמה שזה קלישאי אני מחייכת חיוך אמיתי, לא מזויף. חיוך שבא מבפנים. והכל בזכות התהליך והלמידה הממושכת הזו.
אני לוקחת דברים יותר בקלות, חושבת לטובה.
כיף לי עם עצמי. כיף לי בזכות מי שאני.
יש לי תחושה, שהכל, הוהו.. הכל, הולך להשתנות. והפעם הגלגל הולך להסתובב לטובתי, לעזור לי. אני מרגישה שהכל הולך להסתדר.
טוב נו.. כמעט הכל. אבל עדיין ;].
אז אתם, ובייחוד את, כן כן, את, שמנסה להשקיע גם אותי ביחד איתך ברחמים העצמיים, את לא תצליחי.
כי אני שמה עלייך זין אחד גדול. Beceuse gues what?!
את לא מעניינת אותי.
אז עכשיו, סופסוף אני יכולה לשקוע בטוב ובשמחה שלי, בלי רגשות אשם, נקיפות מצפון או צער.
אני יכולה עכשיו לחשוב פעם אחת אך ורק על עצמי.
בלעדייך.
וכן, אני כותבת את זה כי את היית חלק משמעותי בתקופה האחרונה שלי. כל השיחות והכל.
אני רוצה להגיד לך גם תודה. את גרמת לי להתבגר. עזרת לי.
גרמת לי להבין שלא כל האנשים בעולם הזה באים עם כוונות טובות. שלא כולם יודעים לחשוב קדימה- לטובה.
אז באמת, אני אומרת לך תודה ענקית. כל הכבוד לך.
אבל די, מה שהיה היה. ואת כבר לא חלק מהחיים שלי, וגם לא תהי. ואת יכולה לדבר עליי מאחורי הגב כמה שאת רוצה. אני שומעת הכל, שלא תחשבי. אבל לא אכפת לי. וכן, גם אני בשוק מעצמי. אולי הייתי שקועה יותר מדי במה שאחרים חושבים עליי וזה מה שעצר אותי מלהיות באמת מאושרת. ועכשיו, שאת והמילים שלך כבר לא מזיזות לי, אני יכולה להיות שמחה.
הא הא. מגיע לך. את לא תשיגי את מבוקשך. הנה אני מאושרת. לא הצלחת במשימה שלך.
אני חושבת שאת פשוט נהנית מזה, מלקטול אנשים. טוב.. כל אחד והתחביבים שלו.
אבל אני, כמו שכבר אמרתי בפעם ה1000, אני שמחה. ואני גם הולכת להיות מאושרת. אני אלך עד הסוף עם עצמי. אני לא ארתע, לא אעצור את עצמי. אני אלך עם עצמי עד הסוף.
ובסוף? בסוף תמיד טוב. (:
'כי אם אין אני לי מי לי?'
את חסרה לי.
זה לא כמו שהיה כבר פעם.
שתינו השתנינו.
לרעה, לטובה. זה לא משנה.
אבל התרחקנו. זה מה שבטוח.
מה שקרה קרה, ואי אפשר להשיב את הגלגל חזרה.
אבל חשוב לי שתדעי שאת חשובה לי.
אני אוהבת אותך.
וגם אם לא נהיה בטופ של הטופ בחברות שלנו,
זה לא אומר שאנחנו צריכות להתרחק.
כי את כן חשובה לי ואת כן חסרה לי.
ואת בכלל לא יודעת שאני כותבת את זה עלייך.
כי בחיים לא אמרתי לך. לא היה לי את האומץ.
אני פחדנית.
וכן, זה לא כמו שכבר היה פעם.
אולי כי התבגרנו (?)
"אם אלה החיים, נחיה
תראה אותי, אתה נראה דומה.
אני אוהבת כשמגיע ערב להרגיש ביחד עצב
וכל אותו היום שכחת
להבטיח לי מה שגם לה הבטחת
והיא גדולה עלי, עלינו,
הלוואי והיינו רק שנינו.
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור"
[[קרן פלס/ אם אלה החיים]]
גאד, כמה שאני אוהבת אותך.... //:
מממ.. לא הפוסט שציפיתי לו..
אבל נסתפק במה שיש.
מה שיוצא, אני מרוצה. P:
אוהבת.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
