לפתע תקף אותי מין חשק כזה לכתוב פה.

המון קרה בחודשים האחרונים... היה לי קשה, היה לי רע, הייתי בדיכאון רצחני, כל תיאור קשה ועצוב- זו הייתה אני.

אבל החודשים עברו... נפרדנו לפני יותר מחצי שנה...

ואנחנו ידידים, די טובים...

וטוב לי, הכי טוב לי בעולם.

אני כבר לא אוהבת אותו יותר,

וההרגשה בלב להסתכל עליו מבלי להרגיש את הלב שלי נחצה לשניים- זו ההרגשה הטובה ביותר.

לעולם לא חשבתי שאני אוכל להתגבר עליו...

לקח זמן, המון זמן... והרבה כאב...

אבל זה אפשרי.

ויש לי המון דברים נפלאים בחיים שלי, אבל אני לא אספר על זה פה...

כי עם הבלוג הזה, אני כבר סיימתי :]

מתגעגעת