הדברים ששמרת לעצמך, יחצו אתך יבשות
ובכל חלקיק גנוב, אני נמצאת
תעניק את עצמך לנחלי הרוח
ישטפו אותך בריחות שהשתדלת לזכור
אך הרומן היה טוב מידי בשביל שימשך
וטובים לנו הזיכרונות הקצרים
אדמיין אותך כזכור לי,
שתוי מכל האושר,
בצעדיי שיכור
פת הלחם היחידה נגוסה אודם
והינך עוד העירום השוטה
כל שעליך, נותר מאותם לילות קודם
מוכר את נשמתך לטבע, בוגד במוכר עם הזר
מפשיט את מגננותיך מול ההרים
ובכל עונג, באותו הרומן מאובק, נזכר
ובכל ענן אתה רואה אותה
גופה חקוק בנופים
הירח משנה צורתו בכל מבט
היפה ביותר שראית היה בין עיקוליה
והשמיים גם הם שלה
לאן תברח ילד בנדודיך?
היא כבשה את עולמך
בענן, בכוכב, ובשיר
ששרת לרזיי אוזניים
שהתגלו כמתנגנים בשלה
אישה ללילה בדמות הרוח
משורבבת בשערך כמשחק לאצבעות
מפילה שלכות על חיוך המרוח
ואותם צעדים בשדות מוארים
במאהל טרוף גחליליות
וטיפסת כדי לתפוס את חמקמק הירח
והיא צחקה
שוב משטה בין עולמותיך
והרומן שחטאת בנפילתך אליו
טבוע באותם פצעים יבשים
אך בצעדיך הפרועים
אתה בטוח, כי צעדת ראשון
והלב שפעם ברגש חד פעמי
לא ישוב ויחזיר אותך אליה
כי זה מסע השוטים
היא רודפת כשמטרתך היא לברוח
אך ידעת?
בעולמה היא כלל שבורה ונשכחת
בחדר מבדיל כוכבים
חשוך ירח ושמש
כותבת וכותבת
את הרגשות בצורות של מילים
"מי גדול יותר, העולם או הרגש?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
