ראיתיך סדוקה ומפוררת תחושות

חזך לא נושם, רק נושף כאבים

ומתחת לערוצי עורך העייף

עמוק בתהומי הקניונים

רועד לו כפועם

ליבך

מאובק אהבות ונאהבים

קרחו אותך השיבולים

הותירוך עירומה לעין עורב

ולאורכך ניקורים ניקורים

ואילו את נעצמת אל תוך עצמך

נעמדת על משמר

כי הלב מתמוסס בדמעות

וחלש ומנוכר

אך עוד חי ומייחל

רגשות

שמעתי התייפחותך החרישית

וידעתי כי גבעולי הסרק  בך שנוקים

אך שורשייך מתפתלים וצמאים

ואני עובד אדמה מאוהב

בכל גרגיר אדמותיך

ועד שתפקחי טבע, יחד נדאב

כף ידי  וכל בכייך

אצעד לגופך יום וליל

ואחרוש אותך פסים פלסים

ובמימיה בה שמרתי מעט מן החורף

אחליק טיפות לגרונך המחלים

ובכיסי שולט העוני

אך ידיי עשירות שילוחי זרעים

ובדייקנות אלך פעם ועוד אחת

עד שיגיע היום בו אפריח בך חיים

נטעתי בך רגש

ריככתי את עורך באין ספור נישוקים

כיסיתיך לצניעותך הררי- חממות

ולכל בצורת המטרתי גשמים

כי בשלהי אמש-

ארזתי חיי לכשאחצה יבשות

ואצעד רחוק מאהבתך

ומיופייך העדין

ובעזיבותיי לא אסתכל אחור

אך שמעתי את רחשיי העצים

שפקעו מתוכך

ופנייך יערות גשמים

ומתוך ליבך ערבה בוכייה

וכל הטבע בוכה גם הוא לפניך

מחשבות אלו לא יעזבוני כמוני

והכאב ממך עבר אלי

אך כל אלו שווים את דמעותיי שלי

כי כעת את סוף-סוף פועמת וחייה