לא רציתי להיות מעבר לפרח, צומח לעתו וממלא את תפקידו כחליטה. |
 כינוי:
בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2013
הגיגים גשומים
הרעש האהוב עלי אחרי הנקישות הראשונות של הגשם על האספלט המעושן ועל המדרכה המשתקמת מצעדי האנשים, הוא כשהגשם משנה את קיצבו. מקול רקע נעים נהפך לפסקול מוגבר ומרכזי. על רוב האנשים, שינוי הקצב הזה מאיים ומסמן על לילה ארוך בקופסא מגבס ובטון, רחוק מהחוץ, אבל אנשי החורף רואים בו הזמנה. כפית וחצי קפה, מים מהמיחם כי נכנסה כבר השבת, ורבע חלב. גרביי צמר, טבע נאות.שירים מוכנים מראשון אחד אחרי השני במיוחד לרגעים גשומים. והחוצה. הצעדים הראשונים לא יפריד דבר בין גופי לשמיים הרגישים. ארווה את עורי ואת בגדי במלוא טיפות הגשם שאתפוס. עד שבין סיב לסיב תהיה טיפה וגופי ירגיש במשקל הליטרים הנוספים ואז אצעד לספסל מוגן, תחנת אוטובוס סביר להניח. אחבק את רגלי קרוב לחזי, לחמם את עצמי מעט והגשם המתקרר בחיכוכו באויר הצונן. וסופסוף, אחרי שעשיתי את כל הדרך הזו עד לשלווה, אכתוב.
תמיד חפשתי משהו שיעורר בי השראה אבל אף פעם לא חפשתי את זה בבני אדם אלא בטבע... ובכל זאת, זה מדהים לדעתי, בנאדם שמצליח לעורר בך השראה..
המילים מתגמשות ומתפסלות בדמותו. אחכה לזה.
בגשם מרגישים את המרחק יותר, אבל ככל שהגשם מתחזק והמרחק נהפך למוחשי ומקשה הרבה יותר, כך גם מתגברים הרצון והגעגוע.
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
