יעבוד בשדה, ויעקור את השוטים

כשלאט יתגלה לו שביל חיו

והנה הוא עכשיו

שיכור מהשמש, ממשיך בצעדיו

וכמעט שפספס, את התכשיט של הטבע

אודם הגבעות, מובילת האביב

 כלנית היפיפייה

מתמוססת ביישנות, כשלראשה הינומה

מחכה לכשיקטוף את ליבה

וקרב אליה הנער

וליבו כה ער ונסער

כרע לפניה ובגמגום אמר-

"התסכימי להיות לי לאהובה?"

וכלנית בשתיקה וחיוך סמוק, נענתה

והשמש הייתה עדה לאושרם

והירח לסודות אהבתם

והימים עברו

הקיץ קרב

השביל נעלם בין השעורות

אך אין זה הדאיג אותו

כי בידו הייתה היפה בשדות

עד שבוקר אחד , כשחזר לפלס מדרכת תבואות

חיפש בעיניו והלב שוב דהר בקרבו

אך הנה הוא, מוכה תדהמה,

במבט בהול, הזדעזע לגלות

את כלנית שרועה על האדמה

מיובשת מכל טיפת טיפוח 

נותרה חסרת צבע ונשימה.

ודמעותיו לא ידעו מרגוע..

אם נתייחס לדימומים, נפחד להעז

נפחד לחזור ולאהוב