בטח תהיי מופתעת לקבל ממני הודעה, בטח תהיי מופתעת עוד יותר שזה קורה ביום ההולדת שלך. בתאריך שהתחלנו להקרע. 

אני מניחה שאת חושבת שאני שוכחת את משמעות התאריך הזה, כל שנה. או שלא היה לי חשוב מפסיק כדי להגיד לך מזל טוב. לשלוח הודעה. תתפלאי לדעת שבמהלך כל יום במהלך חודש יולי, כל שנה, אני סופרת את הימים לאחור. עד שיתחיל חודש אוגוסט ואיתו תתחיל שנה נוספת שלך. 

אבל זה קשה לאחל לך מזל טוב כשבו בזמן שאני מאחלת לעצמי אותך. במובן האנוכי והעורג ביותר שיש. לכתוב מזל טוב ולהסתיר את כל המטען שיש מתחת לצירוף הזה. לאחל לך את כל הטוב בעולם, ולדעת שאני לא כלולה בו. לדעת ששום דבר לא מספיק כדי שהמילים הטובות שלי יהיו אמינות בשבילך.

התאריך הזה הפך להיות מתאריך הולדתך, ליום אזכרה לחברות שלנו בשבילי.

שנה נוספת שלך שמתחילה בלי שאני אהיה עדה לחוויותיך. לקשייך. לאהבות ולשבריהן.

בגיל הזה שהגעת אליו, כל אחד חווה לפחות שיברון לב אחד בחייו.

שיברון הלב שלי לא נגרם בידי אף גבר, אלא במו ידייך. אני יודעת שאלו האשמות חמורות.

אבל אם נתייחס להווה ולא להיסטוריה הסובייקטיבית, נותרתי מצולקת מעצם חסרונך. 

הכאב הגדול ביותר הוא המחשבה שאם הייתי באמת חשובה לך, הייתה כאן מלחמה.

היינו נלחמות אחת בשנייה. היינו מטיחות עצמינו בארץ, היינו מתגלגלות על גבי דיונות העבר. היינו נחנקות מהאבק שעולה מכל הזכרונות ככל שאנחנו מתעמתות חזק יותר אחת בשנייה. הפנים שלנו היו נהיות בוציות מהדמעות. וגופינו היה צועק מהכאב של חצי האכזבה והנטישה. ואחרי שהיינו נועצות את כל הפגיונות, היינו מפסיקות להלחם אחת בשנייה ומתחילות להלחם עלינו ביחד. אל מול כל התהומות שנוצרו במהלך השנים באדמה שחרשנו ביחד שנים קודם לכן.

הכי חשוב, היינו מחלימות ביחד.

אבל וויתרת.

ואני עשיתי את הדבר שאני עושה הכי טוב.

עזבתי.

לא יכלתי לשאת את כל התהיות שהיו עולות אם הייתי נשארת.

למען מי את מדליקה את האור בחלונך.

ולאן פניה של המכונית שאת מניעה.

מה היה קורה אם היינו נתקלות ברחוב כשאת בדרך לעולם שלך, ואני אל השדות שלי.

מי אוהב אותך וגורם לך לחייך. או מי מושך מענייך את הדמעות.

אני יודעת שזה לא מכתב יום הולדת רגיל. יש בו הרבה כאב וחרטה במקום חיוכים ובלונים.

אבל הבנתי שאני לא יכולה לכתוב לך באמת בלי שתדעי איך אני מרגישה.

אז החלטתי לכתוב לך כאן, איפה שהחברות שלנו נרקמה ברובד אחד נוסף.

רציתי לגיד לך תודה, על שהיית בית בשבילי במשך 6 שנים.

אין מספיק מילים ברשותי שיתארו כמה אני מודה לך.

כמה את חשובה לי. כמה אני אוהבת אותך.

ואני באמת מאחלת לך את כל הטוב בעולם. 

אני אפילו מציצה לך מידי פעם בתמונות, ומחייכת.

את תמיד מוקפת באנשים, את תמיד אהובה. וזה מגיע לך. מגיעה לך כל האהבה הזו. 

ושתדעי שתמיד יהיה לך צל שמשקיף שבאמת טוב לך.

כמו בפיטר פן, הוא נגנז והתרחק, אבל הוא תמיד שם למקרה שתרצי לתפור אותו חזרה אליך.

היית החברה הכי טובה שלי במשך 6 שנים. היית הראשונה שקיבלה אותי כשהגעתי למושב, והאחרונה כשנופפתי לה כשעזבתי.

את היית אהבת התיכון הכי גדולה שלי ושברון הלב הכי נורא שלי.

מאחלת שתהיה לך שנה נוספת שלך חיוכים ואנשים שאוהבים אותך.

תודה לך על שנים של חיי התבגרות לצידך. על אינספור חוויות ראשונות. אהבות ראשונות. שברונות ראשונים.

תודה שהיית חברה כל כך טובה במשך 6 שנים.

בזוקית שלך.