מכונת כדורי הטניס פלטה עלי במלוא עוצמתה מספר בלתי נספר של לבבות. אני יכולה לבחור אם להרים את כפפת הבייסבול הזו ולעטוף אותם בחום נאהב, או לזרוק את המחבט ולהעיף אותם מעלי. כמובן שהכלי היחידי שכרגע אני מרשה לעצמי להחזיק הוא מחבט הטניס. ואני חובטת כזו טובה. הקהל חובש על ידו כפפת ספוג שצביעה "מספר אחת" עם שמי מעל. ובעונה האחרונה, לא פספסתי אף לב. אף לב לא הגיע לכפפת העור החובקת שנקראת חלוצי-החזה שלי. אף לב לא נקלט. כולם הושלכו אל מעבר למגרש. רחוק מעייני הקהל.

אז זכיתי. אני השחקנית מספר אחת.

ובודדה מספר אין-ספור.