אנחנו זהים,

כמעט אותו האחד.

שנינו פתחנו את העיניים לראשונה באותו הזמן.

-בסתיו-

באותו היום.

כמעט שבאותה הדקה.

מבחוץ כל כך שונים

ומבפנים?

המראה דומה;

אותן המחשבות

אותן ההשקפות

אותן ההדמיות

אותו הראש

אני תוהה אם זה הדדי

אני תוהה אם כך גם אתה מרגיש

לא...

אני יודעת שלא.

למרות שהתקרבנו נורא,

יש מן ספק כזה.

שזאת לא אהבה.

אתה היחיד שמבחין כשאני מדוכדכת

ומנסה לעזור..

אתה בין היחידים שאכפת להם

ומנסים להעלות את החיוך שוב,

ותמיד מצליח.

אתה גורם לי לצחוק,

לחייך,

להרגיש שאני למרות הכל חלק מכאן,

ואולי,

אולי גם חלק ממך.

אתה רוצה שאני אגיד מי זה..

מי זה שאני מדברת עליו כל כך הרבה.

עוד לא הבנת,

זה אתה.

אתה,שאני מתחילה לאהוב.

מתחילה לאהוב ועם זאת מתחילה לפחד.

אם זה חד סטרי?

אם אינך חש דבר?

ושוב אני נזכרת;

אנחנו זהים,

כמעט אותו האחד.

שנינו פתחנו את העיניים לראשונה באותו הזמן.

-בסתיו-

באותו היום.

כמעט שבאותה הדקה.

-אולי זה הגורל שהפגיש בנינו?-

מתנשפת

מבובלבת

ומחכה לתשובה

=שלך,נועם=