6/2007
מותר לנו לבכות,זה ההפסד האחרון שלנו
סוף לסיפור
שום הפתעות אין בסיפור
שוב הדמעות על האיפור
החגיגה נגמרת המסכה נושרת
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כך מעליך
וסוף לסיפור
כל הקסמים תמו חלפו
כל האורות כבר נאספו
הזמן שאין רופא לו
חמק חלף כמו פלא
ורק הזיעה על הפנים
כובע מעוך ריק משפנים
כל הצופים כבר קמו
כל התשואות נדמו
פרחו היונים
גם האמת גם הבדיה
מה שהיה כמו לא
היה נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור
=פסטיבל ביצרון 2007=
אחרי שעלינו על הבמה ונתנו את כל מה שיכולנו כדי להציל את המצב המביך שה-דיי.ג'יי עשה לנו
ודפק לנו את כל ההופעה
ישבנו על הדשא,חסרי נשימה,בוכים על ההופעה הגרועה שהייתה,מתפללים שיבחרו בנו.
כולם אמרו שהיינו הכי טובים,הכי מקוריים-סטיקלייט,זיקוקים,קטע מיומנה...
=אבל לא=
כל הקבוצות ישבו עם עיניים בוהקות,מחכים לתוצאות המכריעות.
הלב שלי דפק כל כך חזק שלא הצלחתי לשמוע את דיברי הרכזת שלנו...
ואז היא קמה,נציגת השופטים ובדיה מעטפה...
ואנחנו כבר שומעים את השם שלנו נקרא בגאווה,
כבר מחכים לקום כדי לתת את ההופעה הסוגרת שלנו...
=אבל לא=
הכי לא צפוי קרה-
כיתות ז' ניצחו...
ישבנו...בשוק!
התחרות הייתה בינינו לכיתות ד'-שהיו חמודים להפליא
ופתאום כיתות ז'?
אני לא יכולה לומר שלא...אני כ"כ התבאסתי..
אבל לא נתתי לאנשים לראות את זה...
כמה ילדים בכו...אני רציתי להיות זאת שתיתן להם סיבה לא לבכות..
לא רציתי לבאס עוד יותר את המדריכים שלי..שאני מודה להם מכל הלב על הכל!!!
הלכתי לכיתות ז' וחיבקתי אותם..אמרתי להם שמגיע להם..למרות שבראש שלי לא כל כך חשבתי ככה..
אמרתי למשפחה שלי שתלך הביתה..כי בטח הקבוצה תעשה משהו ביחד...אבל ידעתי שלא נעשה כלום..
ואני התסתובבתי שם...בין כל המשפחות...לבד...
לא מצאתי את עצמי....עד שאמרו לי שהמדריך שלי בוכה..
נלחצתי..חיפשתי אותו...ומצאתי אותו...הוא היה בסדר גמור חח
דיברתי איתו קצת...הוא עדיין היה ממש מבואס...
הלכתי למדריך השני שלי וגם איתו דיברתי...אמרתי:
"טוב נו...לפחות לך יש עוד שנה...לנו זה אבוד,זאת השנה האחרונה שלנו"
והוא אמר לי :
"אני לא ממשיך יותר"
הייתי בשוק...!
אחר כך הלכתי לבית העם הנטוש...ישבתי על הנדנדה שעשיתי...
הבנתי שאני באמת לבד ושעכשיו מותר לי סוף סוף לבכות.
חשבתי על זה-
אני בחיים לא ירגיש מזה לנצח!
לעולם לא חוויתי ניצחון...
ואני לעולם לא יחווה...
כ"כ בכיתי...פשוט פרצתי בבכי!
הבנתי שזהו..זה נגמר...
פרמתי את שתי צמותיי וישבתי שם,בוכה.
פתאום אני רואה מישהו יושב די לידי...
התעלמתי...עד שהוא הבין מי אני ובא אליי
זאת הייתה טליה...התחלנו לדבר...ואז הלכנו לכיתות ז'
חגגנו איתם!
היה כייף בסופו של דבר...אבל אני עדיין מבואסת...
אי אפשר להגיד שיש את שנה הבאה...כי אין
זאת השנה האחרונה שלנו...
טוב זה היה ארוך
ואני יודעת שלא כולם שרדו עד לכאן בפוסט הזה
דור,אור?
אני יודעת שאתם לא תראו את זה לעולם
אבל תודהה לכםםם עלל הכלל!!
לא היינו מגיעים למה שאנחנו בלעדיכם!
וחבל לי שלא תדריכו אותנו יותר..
אני מבטיחה שנלך בדרך שלכם :P
(איזה דרך בדיוק!? חח)
ז'ניקים?
כל הכבוד !
ניצחון ראשון שלכם!
מגיע לכםםם! הייתם מעולים!
אני ממש שמחה בשבילכם..
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
