המאור העדין של השמש,רגע לפני ששפתה מעפילה על פני פיסת ארצינו.

רוח צוננת המסלמת את השחרית,נושקת לפניי החשופות בברכה.

נשמעת לחישה המסתירה מאחוריה סוד,ולריקעה נשמע זמר פעמוני רוח.

ריח הטל שהחל עתה להתאדה מעל פני הצמחיה,ננשף לראותיי בגאווה.

עוצמת את עיני,עולה על בהנותיי ורוקדת לצלילי הפעמונים.

שוקעת לתוכי,שוקעת בגופי,שוקעת בתנועות המביעות את כל תחושותיי-מצאתי את מפלטי החוצה מכאן.

הצלחתי לסגת מגזר-דיני שנחרץ ונחתם.הצלחתי למצוא את הסיבה שלי להמשיך להאבק ולחיות.

אלומת השמש כותרת אותי.אני מוקפת בהילה זהובה.התחלתי לחיות-מרגישה שנולדתי מחדש.

זמר פעמוני הרוח מרומם את רוחי ומצווה על גופי להתחיל להתנענע,לפי קצב הפעימות שנמשעות כהד.