אתה החודר אל מבעד למחשבותיי ונגלה לראשונה בחלומי,ושם הזדהת כזה שאבד לי במחולות הזמן.

ואני החסרת אונים,מותשת אחר חיפושי הרבים ללא שום הצלחה.

פני-זרים מטעים אותי בדרכי אלייך ומוליכים אותי שולל כעיקבות שלא נתבעו מעולם.

המראה שמהדהד בראשי,נשיקה ראשונה,המעלה אינספור זכרונות ענוגים שלא התקיימו.

גורל המקשר בין שני זיכרונות נמוגים,אתה ואני.

חושבת וחולמת עלייך כילדה תמימה המחכה בקוצר רוח לאבירה הרוכב על סוס לבן וצח שעתה בדרכו אליה,

אך אתה אינך מודע כלל ,שאני עודני בחיים.

הזמן עושה את שלו ומשכיח כל פרט שהיה,ואילו הגורל משחזר ומקרב נשמות מן העבר.

הזכרונות,החלומות,האשליות שרצים במוחי ללא הרף,ואתה שאינך משיב תשובה חנונה לתרועותיי התוהות;

היכן אתה, והיכן ליבך כלוא.

מכתבים רבים שראויים לך,נשלחים זה אחר זה אל לוע הרוח ואינם נראים עוד באופק.

כל מילה ומילה שחקוקה באותם הדפים,נכתבה באיפוק,שֵמה אבהיל אותך ואגרום לבריחתך הסופית מחיי.

כי כאלה אנחנו,שני זכרונות נמוגים,שקטים,מטושטשים.

רמזים שמוליכים אחת לשני. רמז, ועוד רמז, ועוד אחד. מסומנים כדרך מובטחת אל החצי השני.

אך הרמזים אינם מוליכים אותנו לשומקום ולשום תשובה.הם מביאים אותנו אל שורש הבעיה,

איך משחזרים שני זכרונות נמוגים שאבודים במחולות הזמן?.

כל זיכרון במימד אחר,מימד משל עצמו.         

                                                        אהבה אבודה.