יד הגורל חובקת אותנו בחוזקה. לחלק היא בונה גשרי-זהב ולחלק היא טומנת ומסווה מלכודות.

נטולת מצפון,חסרת בושה ומרוצה ממעשיה,כך אני מסכמת אותה.

היא בטחה בי,היא בטחה בדרך בה הלכתי והלכה אחרי,טעות שגרמה למותה.

היא מסרה לי את חייה ואני נשבעתי שאשמור עליהם יותר מאשר על כול רחושי הדל.טעות שגרמה למשהו ממני למות.

בזמן שאני הצלחתי לחצות ללא כל פגע את הגבול שבין החיים למוות, היא נפלה.

רצח בדם קר , מוות נטול זמן ,מוות שקט . ללא דם וללא גופה .

אמא אוהבת זועקת לאלוהים שיחזיר את ילדתה הקטנה אל משפחתה הכואבת,הביתה.

בעוד שאנחנו בטוחים במותה,היא ממשיכה לרוץ,לא מביטה לאחור ולא פורצת בבכי.

ללא שום מילות פרידה אחרונות,אין לה זמן.רצה כל עוד היא בחיים,מנסה להנצל.

אינה מבזבזת אף שניה משאריות חייה.גוססת,קשה וקפואה נשכבת בפינה חמה ומוסתרת היטב.

מתנצלת שהיא לא נשארה כדי לראות את ילדיה גודלים.מתנצלת על כך שהיא משאירה את ליבנו יתום ממנה.

הלב שנדם והכאב שאני חשתי,משהו ממני מת.

מסרבת להאמין לאמת.מחפשת בכול כוחי את גופתה שנשמה עדיין שרוייה בה.

ניחוחה הענוג דובק באצבעותיי ונודף מהן האלה.

 מריחה את הניחוח,ועולים בי כל הפלאשבקים וכול מה שיכולתי לעשות בכדי למנוע את מותה המשואר.

ואם היא עוד בחיים? אם היא גוססת ואנחנו היחידים שיכולים לרפא אותה? אולי יש תקווה?

אבל לשאלות האלה לעולם לא יהיו תשובות.

.

נשמתה עלתה וגופתה אבדה.

אלוהים,תעזור לה ותשמור עליה, כי אני נכשלתי במשימה.