אני נאבדת בין המילים,בין השירים, בין הזכרונות.

אני מחפשת אבדה בזמן שאני בעצמי נאבדתי.

מצד אחד הליטופים, החום בזמן שהרוח מנסה להחדיר את הקור, הנשיקות, אבל מצד שני כנראה שהייתי רק נחמה.

מצד אחד האדישות שמטריפה, המגע העוקצני, השתיקה שמבליטה את הנשימות הכבדות, אבל מצד שני ידיעה מוחלטת שזאת רק אני.שרק לי יש מקום.

תמיד מצאתי תשובות, למרות שברובן טעיתי.עכשיו גם אין לי את הזכות לטעות.

רק מילה אחת יכולה לפוצץ הכל.

עכשיו אני צריכה לחלק את עצמי לשניים, או ללכת שלמה אל אחד.

אני משחקת באש...ובמים.

בשלב כלשהו האש שורפת אותי והמים מטביעים אותי. ולפעמים, לפעמים עולה עשן לאחר שהמים כיבו את האש.

כשהעשן מופיע סימן שהובסתי.

אתה האש ואתה המים, ואני קורבן לאהבתכם.

כי טעות לעולם חוזרת.

את לא עוזבת

כתבה-אני

הלחינה-אני

אל תחפשי תשובות,

כי את מוצאת רק עוד שאלות.

תעזבי אותו, תלכי לאחר.

למרות שאוהב הוא לא ישאר.

מחר בבוקר יעלם,

מחר בבוקר יזכר,

שאת קיימת....את קיימת.

המילים היפות שמשנות הכל,

והספק הזה שממשיך לגדול.

מעלימים אותך.

יש לך כל כך הרבה לשאול.

המגע הקפוא שמשכיח הכל,

והמבט השבור בצבע כחול.

מכניעים אותך.

גורמים לך להתאהב ולסבול.

את לא עוזבת,

אפילו שאת לבד.

את מתאהבת,

בעצם באף אחד.

את מתלבטת אם להתקדם או לברוח,

להשאר ולהלחם בכל הכוח.

את מתקרבת,

אל תוך הסערה.

את נאבקת,

באהבה שנשארה.

את נשכבת בין החיים לבין המוות,

את מהופנטת מהצלילים שמסתירים את-

האור.

עכשיו נשאר לך לבחור,

אם להשאר איתו כלואה או לעבור.

ציירי יציאה, תתחילי לרוץ.

שכחי אהבה.למות זה לא תירוץ.

מחר תתחילי מהתחלה

מחר תתגברי על הנפילה.

ואת חוזרת...את חוזרת...

הבגידה עקצה והזרימה דמים.

לשקר ולהביט בך במבט תמים.

רודפים אותך.

את מנסה לספוג עוד רחמים.

משתגעת, בורחת מעוד מתחרים.

משליכה לאחור אבל כולם נשארים.

חוסמים אותך.

אוהבים אותך עד שנשברים.

את לא עוזבת,

אפילו שאת לבד.

את מתאהבת,

בעצם באף אחד.

את מתלבטת אם להתקדם או לברוח,

להשאר ולהלחם בכל הכוח.

את מתקרבת,

אל תוך הסערה.

את נאבקת,

באהבה שנשארה.

את נשכבת בין החיים לבין המוות,

את מהופנטת מהצלילים שמסתירים את-

האור.

 _ _ _

(אחד הגרועים)

כלכך מתגעגעת לשיר.