היא כלכך שלווה.

מסתכלת בחלון,חושקת במה שמעבר.

לא מעניינת אותה סופת הטורנדו שבולעת הכל.

היא רק רוצה להרגיש,גם אם היא לא תהיה יותר לאחר מכן.

הזדמנות להתנתק מהאדמה.

הזדמנות אדירה להרגיש את האויר בין אצבעות הרגליים.

חושקת בכוח של הסופה.

נדהמת מההרס ועם זאת קסומה.

בזמן שבחוץ הכל נבלע בלוע הסופה,היא נעצמת .

שלווה כלכך,חסרת פחד ונחושה.

רק רוצה לספק את הסקרנות ואת חוסר הדיעה.

להתפרש לשמיים.

להעניק את עצמה לסופה.

להרגיש את הרוח הקרה שמשתרשת בשימלה הנושמת.

לתת לרוח העזה להפוך את שיערה ללהבות משתוללות.

אותה הרוח שמושכת בכוח דמעות קריסטל.

להתאחד עם האויר הנעלם.

לנשום.

כלכך הרבה רגשות בילדה כלכך שלווה.

כשתדע את מספר הכוכבים,

כשתדע את מספר ההנשמות שהיו,שיש ושיהיו,

כשתדע את מספר גרגירי החול בעולם,

רק אז תדע את גודל אהבתי אליך.

"אל תתביישי" - "מתחמקת?" - "תסתכלי עליי" - "את אוהבת אותי? -כן. -למה את משקרת?" - "מה נסגר איתנו?"

"תפסיקי לברוח" - "היחסים שלנו ניהיו קרים" - "נשיקה אחת!-לא! " - "מאז שנפרדנו אני לא מצליח להוציא אותך מהראש שלי"

"במלחמה אין אהבה.אז מה אנחנו? אוייבים או אוהבים?" - "תראי לי שאת אוהבת אותי" - "נמאס לי ממך! אני הופך להיות הומו!"

"את צריכה להתגבר על הביישנות שלך" - "ממה אתה פוחדת,ילדה?" - "אנחנו נשמות תאומות,את לא רואה את זה?" - "הבנתי.את לא בקטע"

"תפרדי ממנו כבר!" - "למה את לא מסוגלת להסתכל עליי?" - "אני מאוהב בך" - "פגעת בי" - "את חרא! בדיוק כמו כולם!"

"הלוואי שזה לא ייגמר לעולם" - (הלוואי שזה לא היה מתחיל) "תפסיקי לשחק בי!" - "למה את מסננת אותי?" - "תני לי לגעת בך"

"זה אומר שלא מתביישים יותר? -משתדלים " - "היית רוצה שנהיה חברים? -הרצון שלי לא חשוב " - "למה את עושה סיפור מכל עיניין?"

"בלי ליזום זה לא יזרום" - "למה את רוצה שזה ישאר בסוד?" - "אז בנתיים לא נוכל להיות ביחד?" - "אני עדיין אוהב אותך"

 אני פשוט מפחדת מאהבה.