לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לא רציתי להיות מעבר לפרח, צומח לעתו וממלא את תפקידו כחליטה.

Avatarכינוי: 

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2014

עלים ברוח






קראו לי עלים ברוח
תלושה מעצי הבית
נישאת הנה והנה
בין שבורי המדרכות

קראו לי עלים ברוח
שאריות  של היופי
והסתיו פוקד להשליך
אותי אל אלף השדרות

פנסי הרחוב גנבו את צבעיי
ורובי נרמסת 
תחת סוליות זרות
כי מה על עלים ברוח
כשהארץ מצפה
לא לפסולת העצים
אלא לעננים ההרות

קראו לי עלים ברוח
כי להתפזר כך ניתן
רק ברבים

נזכרת שפעם אמרו לך
שאת כה רבה
ועדיין את רק
עוד עלים בודדים

ומי שומע את בכיים
של גשמי העצים הכתומים
ביום כה קר
והומה אנשים

ומי ידע שרצונו של עלה ברוח
הוא לא טלטולי האוויר
אלא בכלל..
להכות שורשים





נכתב על ידי , 19/2/2014 18:07  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישה בלון ב-7/3/2014 17:52
 



אצבעונית


בקעת לאיטך על כדורי האבקנים
גופך עירום כאדם 
אך צורתו כנוף האישה-
הרים, עמק וים
ושיער ארוך, פרוע גרגרים צהובים
האור הוא עמום, שמש ישנה
אך עוברת קלושות את גגות
עלי כותרת הצבעוני

אפך מדוגדג אבקת פרחים
ובעיטוש מפזרת את השמיכה שמעל
עצמותיך לומדות תזוזה
וראשך כבר מתקדם ממנו
נחוש לברוח מן הפרח
בניגוד לליבך שבחייך הקודמים
קמל

כשתראי את העולם, תשתני קטנה
הפרח כלוא בתירוץ של ניצן
שמגונן מכאובים
את חיה דקות וכבר מגששת אחר תשובה
בראשך מזמור ישן
על חיים חדשים

ואת מותחת את רגלייך כמיתר מתנגן
וידיים כקשת, מושכות את דרכן
רק להתקלף מרחם הטבע
ומהבשמים הכופים

בניתור קטן ואחיזה מוצלחת
קורעת את דפנות עריסתך
ובן רגע ביגרת את הניצן לפרח
והרי לך שמיים
לראשונה כוכבים באישונך

נולדת כגודל הפיה
אך לגבך אין כנפיים
והקסם התפוגג מזמן
כאילו ההתבגרות גוזלת מאיתנו
מתנות מולדות
וחלום ישן

נכתב על ידי , 14/2/2014 17:49  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישה בלון ב-19/2/2014 18:49
 




 


המילים כבר לא אומנות. האות אינה יצירה, כאשר העט מונחת. האותיות מוכנות מראש על המקלדת הזו.

אני לא מרגישה את המילים. ואני שמה כמה שירים במקביל ברקע בתקווה שאחד מהם יגרום לי להרגיש.

אבל הלב סגור. לא נפתח בפני אף אחד, וגם לא בפני עצמי. 

והדמעות בשלב הזה סתם מציקות. מסיחות דעת ומטשטשות את המסך.

אלוקים יצר לי וואקום של זמן כדי לראות איך אני מתמודדת.

אני נכשלת.

ואמרו לי כל כך הרבה דברים חכמים, אבל האשמה כלפי עצמי צעקנית הרבה יותר.

והשאר עדין בעל צבעי פסטל.

רעש.

מלא תדרים שמפריעים לי להקשיב לעצמי.

וכשאני קוראת את מה שאני כותבת גם בא לי להקיא.

אז אני מפסיקה.

נכתב על ידי , 10/2/2014 21:01  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Just-A-Human ב-8/3/2014 17:47
 



לדף הבא
דפים:  

29,276
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , שירה , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאישה בלון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אישה בלון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)