ואתה ניצב שם,מחכה שארפה את מחוך ידיי מעל לגרונך השנוק.

ואתה לוחש את השתיקה,בתקווה ששרשרת המילים תתנגן לאוזניי,תהפנט אותי ותגרום לנסיגדתי מחייך.

ואתה נושך את שפתיי וגורם לדימומן בכדי שלא אוכל לשיר עוד את שירנו.

ואתה מכוון היטב ומזניק צרור חציי מתכת ,שפרצו את חומת מחשבותיי ושברו אותן.

ואתה מושך ממני בכל כוחך את הזכות לקוות,את הזכות לחרות ואת הזכות לחיות.

ואתה שולח אלי אלף נשיקות, המתמזגות לפגיון משוייף,ננעצות בעורי ונתפרות בליבי.

ואתה מסכית לזעקותיי אך מפנה את מבטך כנגד גופתי החוורת,ששרועה על רצפות קרות ומחייך את חיוך הניצחון שלך.

ואתה טועם מהמוות שמאיר לי פנים.שר שיר ערש.

מתבונן בעיניי הפקוחות,הבורקות והחסרות חיים,מניח את כף ידך החמה מעליהן וסוגר אותן לנצח.

ואתה...אתה מנציח את שמי על מצבת ליבך הבוגדני,חורט אותו שם והוא ישאר כצלקת.הוא יצרוב מאהבתי אלייך לאורך כל חייך.

רציתי להשאר כזיכרון טוב ונשארתי כצלקת עמוקה,כואבת ושותקת אך אתה? אינך חש דבר.

בכל תנועה שלי ובכל מבט אני מצליחה לפגוע הישר בגופתכם.

בכל מילה ובכל מחשבה אני פוצעת חלק ממכם-ואני לא מודעת לכך כלל.

אני מוכנה לברוח,כדי להקל עליכם,השאלה היא לאן.

למרות התגובות בפוסט הקודם ההרגשה שלי לא השתנתה.

אני מאבדת את כושר הכתיבה שלי.

אני כבר לא מרגישה שלמה עם מה שאני כותבת....

אריג הקוצים

כתבה:אני

אני עטופה באריג קוצים

לאן שהולכת רק פוגעת

כל נגיעה היא הזנקת חצים

בכל מבט אני פוצעת

רוקמת את דרכי אל האדמה

שם אהיה שלמה עם עצמי

מנסה בכל כוחי להתיר את המסכה

אבל היא התמזגה,היא כבר חלק ממני

במברשת ברזל אסרק את שקריי

למדתי שאין שקר שקט

במברשת ברזל אחרוט את פחדיי

אני בורחת ואני לא אתחרט

בכל גופי אני חמושה

כל תנועה היא הכרזת מלחמה

נודדת עם ראש מורכן מבושה

כשאני לא קיימת אני מחלימה

בורחת כדי שלא אוכל לפגוע

לנסות להיות האחרת שאני לא

כורעת והאור החל לגווע

הזיכרון שנשכח ולקח לי 'אותו'

זה השקט שמדבר אליי

מסיט אותי מדרכי אל האושר

והכלוב הזה שנפל מעליי

ולא אראה שוב את אור הבוקר

החלטתי-אני מנסה להיות האחרת שאני לא

=כי נמאס לי לפגוע=

את השיר הבא כתבתי לפני דק' ספורות...הוא ימחק ואני מקווה מאוד שלא ישאר ממנו זכר..

הוא ממש מכוער...אבל הוא נשמע טוב עם הלחן

איבדתי את כושר הכתיבה שלי...

היא נשטה אותי

כתבה:אני

הלחינה:אני

היא נטשה אותי

השאירה אותי לבד בענן אבק

היא אמרה לי 'עוד נשוב'

עוד שקר שחמק

והחום שהיה קפא ולא ישוב עוד

והאור שהיה נכבה ולא נמשיך לשרוד

היא נטשה אותי

הפקירה אותי לעיניי כולם

היא שיקרה לי

מה שהיה לא ישוב עוד לעולם

זה עבר ונחתם

דעך ונעלם

=זה נגמר=

מלותייך שרפו ,מבטייך הטעו

הכל נעשה שבק חיים

החששות שדלפו ,השתיקות שהראו

שנגמר הזמן ומוותרים

היא נטשה אותי

הפקירה אותי לעיניי כולם

היא שיקרה לי

מה שהיה לא ישוב עוד לעולם

זה עבר ונחתם

דעך ונעלם

=זה נגמר=

זרם הקור שמתפשט בגופי

במבט אטום את בוהה

נטולת רגשות וחסינה לקולי

זאת הבחירה ומה שאת רוצה

היא נטשה אותי

הפקירה אותי לעיניי כולם

היא שיקרה לי

מה שהיה לא ישוב עוד לעולם

זה עבר ונחתם

דעך ונעלם

=זה נגמר=

אמרנו שלא ניתן לזה לקרות אבל הינה זה קרה.

נטשת אותי-ככה אני מרגישה ולא תגידי לי להרגיש אחרת.

הרגש הזה נבנה עם הזמן ועכשיו הוא כבר הושלם...

ואני יכולה להגיד לך בלב שלם,ללא יסורי מצפון או ספק-נטשת אותי.

נטשת אותי ללא בושה.