שמתי לב שאני ממש מוזרה,
כשאין לי על מה לכתוב אני מסתכלת מסביב- כלומר על החדר שלי ומנסה לסחוט מזה משהו.
וכמובן שאני אף פעם לא מוצאת מה לכתוב, ואז יוצא פוסט שטחי ורדוד כזה כמו תמיד 
אז נמשיך עם המסורת הזו- כי אז בכלל לא יהיה לי על מה לכתוב.
בימים האחרונים לא עדכנתי כי ניסיתי לשבור שיא-
לא להיות על המחשב לפחות שלושה ימים!
טוב לא הצלחתי- אבל גם לא עדכנתי.
והיום בבוקר ניסיתי לעשות זאת שוב והתחלתי
להכין שיעורים בשעות הבוקר המוקדמותרק כדי להימלט מהמחשב
וכעבור זמן מה... אתם יכולים לנחש מה קרה.
אתמול היה יום שישי נחמד,
בגלל שישבתי יותר מדי זמן מול המחשב
כאב לי הראש ועקב כאב הראש הנוראי הזה
לא יכלתי לתפקד בצורה נורמלית.
אתמול גם ראיתי עם אמי בפעם הראשונה וגם בפעם האחרונה,
זה הדבר הכי מחריד שמישהו יכל לשדר בטלויזיה וזה כזה רוצה להיות
חו"ל שזה פשוט מעורר רחמים ובנוסף לכך השירים שהם שרו שם היו... אני מעדיפה לא להיזכר בטראומה.
כל המתמודדות שם היו עם אף מנותח- אוי ואבוי 
אני לא רוצה לדבר על המראה החיצוני שלהם, אבל זה לא היה מזיק אם זה היה משהו שאפשר לדבר עליו.
כאב הראש לא פסק גם לאחר סוף התכנית, בהתחלה חשדתי שזה איכשהו קשור לתוכנית המבחילה הזו
אבל למזלם זה נמשך גם אחרי.
לאחר מכן העברתי להוט-גולד ערוץ מיוחד שנפתח תמיד לכבוד האוסקר. משדרים שם סרטים שזכו באוסקר
או היו מועמדים- אחלה ערוץ. היה שם סרט נחמד שנקרא 'רוקדים' עם אנטוניו בנדראס.
הוא גילם שם מורה לריקוד בסטודיו למחול של עשירים שלוקח קבוצת נערים ונערות שכל אחד בדרכו שלו מתמודד
עם חייו הקשים (עוני, אובד קרובי משפחה, משקל יתר) והופך אותם לרקדנים של ממש. טוסו לצפות בסרט!
טוב, ואם אתם סקרנים לדעת מה היה עם כאב הראש, הוא לא פסק.
אז החלטתי ללכת לישון, לרקע צליליי הפיצוצים בסרט 'מר וגברת סמית' (אבי ואחי צפו בו)
עד כאן,
עדנה (הפרה)

אתה חמוד אתה.