אני בבית. שלושה וחצי שבועות של "שכרון חושים" הסתיימו אתמול, ואני שוב אזרח עד להודעה חדשה.

מה למדתי (או למדתי מחדש) מהחוויה?

1. מדי ב' יוצרים שינוי תודעתי כמעט מיידי אצל הלובש אותם. עליתי עליהם כבר בבית כדי לחסוך בחתימות מיותרות, ומיד חזרתי למצב הצבירה הבסיסי של "החייל": עייף, מסריח, שבוז, רעב וחרמן (יש לציין שהייתי אחרי מקלחת וארוחת בוקר ושהמדים יצאו זה עתה מהכביסה).

2. כשאתה נכנס אל המסגרת הטוטאלית של הצבא, הניגוד החד בין החירות שלך כאזרח לבין הציות שאתה נדרש אליו כחייל הוא בלתי נסבל, במיוחד במילואים. כמו שאני רואה את זה, את ההתנהגות המתקבלת של חייל המילואים הממוצע יש להסביר במונחים שהתוו ההיסטוריונים של "פרויקט בוואריה", שדנו (להבדיל, כמובן) בסוגיית ההתנגדות למשטר בבוואריה בזמן הרייך השלישי. אני מצטט מתוך "נאציזם" של בעז נוימן בהוצאת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל (למרבה האירוניה):

".. הנחת העבודה ההיסטורית שלהם [של "פרויקט בוואריה"] היתה כי במשטר טוטליטרי כמו זה הנאצי עלינו להבין את תופעת ההתנגדות באופן הרחב ביותר, שכן מתקיימת במצב זה א-סימטריה קיצונית בין המשטר לבין האזרח. במלים אחרות, ככל שמשטר יהיה דיקטטורי יותר, כך עלינו, ההיסטוריונים, לכלול בקטגוריית ה"ההתנגדות" יותר ויותר תופעות.. במשטר טוטליטרי אפילו סיפור בדיחה על המשטר ייחשב ביטוי של התנגדות.

.. ברושט [מייסד הפרוייקט] סובר כי משטר טוטליטרי בעל יומרה לחדירה טוטלית אל תוך הספרה הפרטית והאינטימית מגדיר אינספור פעולות יומיומיות, רגילות, בנאליות, כיוצרות אפקט של התנגדות - אפקט של התנגדות ולא התנגדות ממש, מכיוון שלא היתה להן כל כוונה או מוטיבציה להתנגדות".

חייל המילואים חייב להוכיח לעצמו, גם אם באופן תת-מודע, שהוא אינו כפוף למערכת ולחוקיה. הוא ייצור "אפקט של התנגדות" על ידי כך שילבש חולצה צבעונית מתחת למדים. הוא יסרב לשים גומיות בגרביים. הוא ידבר בקשר שלא על פי כללי הנדב"ר הצהליים. כל זאת בזמן שהוא מוותר על חודש מזמנו ועל סכום נכבד מכספו (כ-5000 ש"ח לשכירים ו25000 לעצמאיים מדי שנה בממוצע) על מנת לשמש חטוף פוטנציאלי בגבול ירדן.

3. דבר נוסף שמשתנה מבחינה תודעתית הוא מושג הזמן. כל מי שחווה שירות צבאי מכיר היטב את ההבדל בין הזמן הצבאי לזמן האזרחי. הזמן האזרחי הוא "זמן יקר", הוא "זמן ששווה כסף", זמן שצריך לנצל כל רגע ממנו. זמן צבאי הוא זמן שיש לבזבז בשינה, בצפייה בטלוויזיה ובהתחמקות ממה שאתה צריך לעשות באמת.

4. שיר לסיום לשיפור מצב הרוח:

סיגל נחמיאס / אריאל הורוביץ

בשנים האחרונות יש אשה בחיי
כל חודש היא שולחת לי מכתב אישי במעטפה חומה
למעלה כתוב "מילואימניק יקר"
באמצע, עולמך חרב
ולמטה "בברכה סרן סיגל נחמיאס"

פזמון:

כך וכך ימים הסכים לתת לי אלוהים
וכבר שלושים לקחה סיגל נחמיאס
מה את ומי את
כך וכך ימים הסכים לתת לי אלוהים
וכבר שלושים לקחה סיגל נחמיאס
מה את ומי את

דווקא עכשיו אנ´לא צריך ש..
תבזבזי לי את הזמן
דווקא לבד
אני עושה את זה מצויין
מכתב רשום ממך הגיע
את קראת לי "היקר"
בלי בושה
ועל החתום
סיגל נחמיאס, שלישה

כך וכך ימים...

במבצעים יוצרת קשר
אחת יפה בשם שרית
הבאנו לקבורה שתי בירות נשר
בכוס בשרית
ושום דבר לא יצא מזה
שום דבר לא
שום דבר חוץ מסוף היום

במקלחות אני תמהה
עד איזה גיל נשווה
ונרחם על אשתו של ברנע
קצוץ הקנה
ובמיטה משתגע
חולם עליה
מעלה אותה באוב
אנ´לא התגברתי עוד עליה
לא כדאי לחשוב

וכבר שלושה לקחה סיגל נחמיאס
עוד עשרים ושבע...