הסאנדיי טיימס מפרסם כי צבא מיאנמר שרף מספר לא ידוע של גופות על מנת לטשטש את מספר ההרוגים האמיתי, כותב "הארץ": "משקיפים זרים מתייחסים בספקנות רבה לסיפורי זוועה הנשמעים בעיר על פצועים קשה שהושלכו לאש בעודם בחיים".
בדומה למקרה של שריפת הקרמטורים של חברת "עלי שלכת", וההבנה שגילה השר יצחק כהן (ש"ס) למעשה העבריינים ("אני אעשה סוף לאלו המיישמים כאן פתרון סופי מחודש, וכי לא ירחק היום ועם ישראל ישמח לפזר את אפרם האידיאולוגי של שטניים אלו, מחוץ לגבולות המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל"), בדומה להתעקשות התקשורתית לכנות כל חבורת בריונים רפי שכל "ניאו-נאצים", שוב נמתח אתמול שריר האנלוגיה של הישראלי, שניצת בכל פעם שהוא מזהה קרמטוריום, צלב קרס או שפם קטן.
מבחר טוקבקים שהתפרסמו בוואלה!, לאישוש הטענה:
1. חזרנו לשואה מה קורה כאן ??? זה מה שעשו לנו היהודים בפולין יהודים תתעוררו (מישהי שאכפת לה)
2. האם החונטה מוסלמים? מה מקורם? (קרן)
3. נו? ולא יכולה להיות עוד שואה? בוודאי שכן! זה מסביר למה אסור לעם היהודי לסמוך על העולם. לא על ארה"ב, לא על האו"ם ולא על אף אחד.העולם לא אוהב ללכלך את ידיו בשביל אחרים.שימותו כולם מבחינו.האירופים שקועים בתחת של עצמם, את האמריקאים שום דבר לא מעניין. לכן, עלינו לדאוג לעצמנו, ויפה שעה אחת קודם!! (העולם שותק!)
4. צמרמורת. אני עוד חודש יוצאת למשלחת לפולין..וזה מעביר בי צמרמורת לדעת שמה שחשבנו שלא יחזור, מתרחש בעודנו מוקירים את זכרון השואה (א.ב)
5. העיקר שנפצע ילד פלסטיני על ידי חייל - העולם כמרקחה (פרופורציה)
אי אפשר לחשוד בי באהדה יתרה לחונטה הבורמזית, אבל קצת מפחיד להיווכח שהפופולריות של הנושא בשיח הציבורי אינה נובעת מאחווה אנושית או מתמיכה אמיתית במאבק של עם במדכאיו, אלא ברפלקס המותנה של הישראלי לאחר עשרות שנים של ימי שואה, מסעות לפולין וכדומה. בועז נוימן מתאר זאת יפה, כאשר הוא טוען שהמסר המועבר במערכת החינוך לגבי הקטסטרופה של השואה אינה "אסור שזה יקרה שוב" אלא "אסור שזה יקרה שוב לנו". מעניין כמה תשומת לב היה מושך המשבר בבורמה לולא השימוש במשרפות, או לחילופין, כמה תשומת לב היה מעורר הטבח ברואנדה אם ההוטו היו מכריחים את הטוטסי ללכת עם טלאי צהוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
