טוב אז אני חייבת לספר לכם משהו שעבר ועובר עליי בשעות האחרונות. הרגשתי חרדה. הייתה לי הרגשה חזקה כאילו משהו רע מאוד קרה. לא יכלתי לנשום ונחנקתי כמה דק' טובות, היה לי חשק לבכות וגם בכיתי... נכנסתי ללחץ מזה ולא הבנתי מה קורה... לא יודעת אם קרה לכם פעם אבל לי זה עוד לא קרה, לא בעוצמות כאלה חזקות בכל אופן. עכשיו ההרגשה הזאת קצת נרגעה בזכות ידיד שלי שהתקשרתי אליו כי נלחצתי.. והתחלתי לבכות... פשוט ככה לבכות בלי סיבה.. כאילו כבר שמעתי שמשהו קרה... בכיתי לו כמו היסטרית ולא יכלתי לנשום.. אמרתי לו שאני לא מצליחה לנשום ואני מרגישה מחנק ותחושת בטן נוראית (!) שמשהו קרה... והוא ישר אמר בלי לחשוב אפילו "אל תזוזי אני בא"... ירד גשם, מבול מטורף... ואמרתי לו שאיך הוא יבוא עכשיו עם האופנוע יורד גשם... "לא מעניין אותי אני בא ברגל אני לא יכול לשמוע אותך ככה... אני מכיר אותך את לא סתם מתבכיינת על שטויות.. קורה לך משהו חמור" ואני מתוך הדמעות כבר לא רוצה להתווכח איתו רק רוצה שהוא יבוא וירגיע אותי, שמישהו ירגיע אותי, שיגידו לי שהכל בסדר, שלא קרה כלום, שאבא שלי בסדר, שאמא שלי שבחו"ל בסדר, שכל החברים שלי בסדר... פשוט שיבואו להרגיע אותי.. הרגשתי נורא. לא יכולה לתאר לכם.. כאילו מישהו קרוב אליי נמצא במצוקה בדיוק בדקות האלה ואני מרגישה את המצוקה שלו,ולא יכולה לעשות כלום. זה היה נורא.
הוא גר יחסית קרוב אליי, אז הוא תוך 5 דק' הגיע, השארתי את הדלת של הבית פתוחה והייתי בחדר בנתיים, מחכה... פתאום אני רואה אותו נכנס לחדר שלי, לרגע אחד נבהלתי כי הוא הופיע פתאום, ואז, אחרי שכבר לא בכיתי מאז שדיברתי איתו, אבל ההרגשה הרעה עדיין הייתה, הוא ישר בא וחיבק אותי והתחלתי שוב לבכות. "משהו רע קרה, משהו רע קרה אני מרגישה את זה" אני בוכה לו ובקושי מצליחה לדבר. והוא מרגיע אותי כאילו היה אבא דואג ומלטף לי את הראש "ששש אל תבכי די לא קרה כלום אני פה איתך הכל בסדר, אולי זאת סתם הרגשה וזה יעבור, גם לי זה קרה פעם והסתבר שהכל היה בסדר בסוף"
כמה דקות טובות של שקט, כמו שאני אוהבת. רק לחבק ולשתוק. נרגעתי. אבל עדיין לא הייתי מסוגלת לדבר. לא רציתי בכלל להעלות את המילים על השפתיים שלי, רק לדמיין שמשהו קרה לא יכלתי. הוא כבר מכיר אותי... יודע איך לחבק אותי כשאני צריכה, יודע לא לדבר כשלא צריך, יודע לתת לי את הזמן שלי עד שאני אוכל להתחיל לדבר, יודע לדובב אותי... "עכשיו תספרי לי מה את מרגישה בדיוק" התחלתי לספר לו הכל... איך לרגע אחד הייתי בחדר רואה טלויזיה ונמצאת במחשב, הולכת למטבח, חוזרת לחדר ו-בום! פתאום בבת אחת זה קרה. הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בקנה הנשימה.. הרגשה נוראית שמשהו קרה למישהו קרוב אליי, בהתחלה לא עיכלתי את זה.. עד שהתחיל הלחץ והקוצר נשימה, לא נשמתי טוב פתאום, לא הצלחתי לנשום ונכנסתי לעוד יותר לחץ,,, הרגשתי שמשהו קורה למישהו חשוב לי. וחיכיתי שההרגשה הזאת תחלוף אולי זה סתם בדמיון שלי... אבל זה לא עבר כמה דק' טובות.. איזה רבע שעה שלמה ככה... בדיוק הייתי באמצע שיחה במסנג'ר עם נאור הדארלינג כשזה קרה אז ישר רשמתי לו מה קורה לי כי נלחצתי ולא הבנתי מה עובר עליי פתאום ולמה אני מרגישה ככה?... ויאמר לזכותו שהוא ניסה להרגיע אותי בכל צורה אפשרית תודה לך על זה דארלינג=]
אחר כך כבר לא ידעתי מה לעשות והתקשרתי לידיד שלי.. שידעתי שאם הוא ישמע שאני ככה הוא ישר יבוא וכמו תמיד כשאני צריכה אותו הוא שם... הוא לא קורא פה אבל את התודה שלי אליו אני אומרת לו כל יום. אבל בכל זאת אני אגיד לו פה תודה.. תודה תודה תודה על הכל... אני חייבת לך כל כך בגדול...
"אני מפחדת שקרה משהו לאבא שלי... אני חייבת לשמוע את הקול שלו לראות שהכל בסדר... אבל אם לא קרה כלום ואני סתם יעיר אותו בשעה כזאת וידאיג אותו?" לא ידעתי מה לעשות, רציתי לשמוע את הקול של אבא שלי לדעת שהכל בסדר איתו... "מה כבר יכול לקרות לו?" הוא שאל אותי... "לא יודעת.. הכל יכול לקרות" אמרתי ולא רציתי בכלל לדמיין מה הפירוש של מה שאמרתי עכשיו- הכל יכול לקרות... "אולי זאת אמא שלי? אולי קרה לה משהו? דיברתי איתה לפניי שעתיים הכל היה בסדר אולי עכשיו קרה משהו?"... "את יכולה להתקשר אליה עכשיו?"... "לא זאת לא שעה מתאימה.. אוף אני לא יודעת מה לעשות" הנשימות הלא סדירות והלחץ הופיעו שוב פעם והתגברו... והוא היה שם איתי וחיבק אותי חזק כשזה קרה, ובכיתי שוב אבל הפעם בשקט. לא יודעת אם הוא שם לב. "תנשמי עמוק... קחי אויר"... "אני לא יכולה.. זה שוב מתחזק..משהו לא בסדר.. אף פעם לא הרגשתי ככה.. משהו לא בסדר" יושבים ככה שעה והוא מנסה להרגיע אותי בכל צורה אפשרית... אומר לי שהכל יהיה בסדר והכי חשוב מחבק אותי כל הזמן הזה... זה כל מה שהייתי צריכה- חיבוק... שירגיע אותי. והוא היה שם בשבילי ואת זה אני בחיים לא אשכח לו... אני חולה עליו.. הוא תמיד שם בשבילי כשאני צריכה אותו וכשעצוב לי הוא לא חושב פעמיים ומכל מקום שהוא נמצא הוא בא... ואני מודה לו מכל הלב על כך והוא יודע.
בקיצור אחרי שעתיים וחצי שההרגשה התחלשה אך לא עברה לחלוטין ישבנו ראינו טלויזיה... והרגשתי בטוחה כשהוא מחבק אותי אבל עדיין מודאגת... עד שאני לא ארגיע את עצמי שהכל באמת בסדר אני לא אהיה רגועה.. הרגשות כאלה לא חווים סתם. החלטתי לשחרר אותו הביתה.. המסכן הזה עובד מחר ב-7בבוקר ואני מחזיקה אותו פה ער... הוא היה בכלל בדרך לישון ואני הקפצתי אותו לפה... הסתכלתי על השעון והחלטתי שזהו אני חייבת לשחרר אותו למרות שעוד לא רציתי כי עוד לא הייתי רגועה לגמרי... "טוב די כבר מאוחר אתה צריך לקום עוד מעט... תלך הביתה אני אהיה בסדר..." מסתכל עליי כדי לבדוק אם אני באמת בסדר... "את בטוחה?.. את לא נראית לי בסדר".. "אני עוד לא רגועה לגמרי אבל זה לא יעבור לי עד שאני לא אוודע שכולם בסדר... אבל עכשיו יותר טוב.. באמת והכל בזכותך. תודה." באמת הרגשתי טיפה יותר טוב...
"לא אני לא הולך, אני נשאר איתך פה עד שאני אהיה בטוח ב100% שהכל בסדר ואפשר להשאיר אותך לבד"... "אני בסדר באמת... תודה לך על הכל אני מתה עליך הכי בעולם כל כך תודה... יש לך גם עבודה מחר ואני לא רוצה להיות אשמה בזה שלא תקום מחר לעבודה והבוס שלך יכעס עליך... אני אהיה בסדר ומבטיחה להתקשר אליך דבר ראשון שאני קמה.." הוא יודע שאני רוצה שהוא ישאר איתי כל הלילה וישמור עליי... אבל הוא יודע גם שאחרי זה אני ארגיש חרא עם עצמי כי השארתי אותו פה ובגללי הוא לא קם לעבודה... איך אני אוהבת כשמישהו כבר מכיר אותי יא אללה
נפרדת ממנו לשלום בחיבוק ענקי ענקי כמו שאני אוהבת והוא אומר לי באוזן שיהיה בסדר ושאני לא אדאג והוא בטוח שלא קרה כלום וכל מה שאני צריכה ואם קורה משהו ישר להרים אליו טלפון, לא להתבייש לא משנה מה השעה לא משנה איפה הוא הרי אני יודעת שהוא תמיד פה בשבילי. חייכתי חיוך גדול אמרתי לו שוב תודה על הכל ושזה כל כך היה חשוב לי ולא סתם הייתי מתקשרת והוא יודע... והוא כבר עמד ליד המעלית וצעק לי "הלוואי שהיית מתקשרת בשביל כל שטות את יודעת שכל דבר הייתי בא גם אם זאת הייתה שטות" צעקתי לו חולה עליך הכי בעולם והוא צעק לי חזרה אני מת עליך הכי הכי הכי בעולם ושלח לי נשיקה באויר ואני שלחתי לו גם. המעלית כמעט נסגרה והוא צעק "ולא לבכות! אני לא אוהב שאת בוכה! יהיה בסדר דברי איתי...".. וכבר שבאתי לצעוק לו חזרה המעלית כבר נסגרה...
חזרתי לחדר... הכל היה טיפה יותר רגוע אך עדיין ההרגשה לא חלפה... אחרי 10 דק' חברה הכי טובה שלי שהיא בצבא סגרה שבת שלחה לי הודעה... "את ערה?" הסתכלתי על ההודעה הזאת ונבהלתי... אוי ואבוי רק שלא קרה לה משהו רק שלא קרה משהו.... התקשרתי אליה מיד והיא ענתה... היא אמרה לי שהיא בשמירה עכשיו... סיפרתי לה על ההרגשה הרעה שלי בשעות האחרונות ושאלתי אותה אם הכל בסדר איתה? להפתעתי היא אמרה לי בדיוק את אותו הדבר... שהיא הרגישה הרגשה רעה כאילו משהו קרה עכשיו ובגלל זה היא שלחה הודעה באמצע השמירה כשאסור לה בכלל לדבר... אמרתי לה שאיתי הכל בסדר אבל ההרגשה עדיין לא עברה ונבהלתי מהעובדה ששתינו מרגישות כאילו משהו קרה... יכול להיות שקרה משהו למישהו ששתינו מכירות? בגלל זה שתינו הרגשנו את זה... או אולי היא הרגישה שרע לי או אני להפך... אני לא יודעת... מחר אני יעשה טלפונים לכולם לברר שכולם בסדר בריאים ושלמים... מקווה לא לגלות משהו שאני לא ארצה מחר... מקווה שלא קרה כלום והכל בסדר.. וזאת רק הייתה סתם הרגשה, אולי היה למישהו רע והרגשתי את זה... אבל מקווה שלא קרה לאף אחד כלום... אני עדיין בהרגשה הזאת... ואני לא יכולה לישון ככה... תנסו אתם לישון בשקט כשאתם מרגישים שמשהו קרה למישהו קרוב אליכם... =/
תתפללו הלילה...
עידכון בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
