לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

There and back again, a Human's tale


נסיון, להתמודד עם החיים, אנשים ומצבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Happiness?


I think I am almost there.  What will it take to make me happy?
Should I go back?  Will it be better for me there rather than here?  Or am I to feel loneliness and sorrow wherever I go, like the depths of the universe consumes me, an endless void.

I can't get it out of my head.  Tough it out, I say to myself.  Embrace the unchangeable situation.

    Are we actually the thoughts of God, or is it the other way around?

What is it that I'm looking for?  What am I searching?  What do we all hope to find?  Friendship?  Money?  Wealth?  Health?
What will make us all happy?  How do you define happiness?  Is it something which makes you smile, or laugh?  Or is it something that you actually don't have and long for?

Vitaly (the Russians are everywhere) asked me what I'm dreaming of.  I was startled.  Not entirely sure how to answer a question for the first time in my life had left me quite surprised.  What am I'm dreaming of?  Hot air balloon ride?  Being able to play the guitar or piano?  Having unfathomable knowledge about everything?  Having an adventure, resulting with me ending up on an island with only 5 books under my possession?  Is that happiness for me?  Will I be then pleased?
נכתב על ידי מנש'קה , 24/4/2008 10:54   בקטגוריות נסיון להבין, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הוא עומד שם, על הבמה שלו, מכוסה חלודה ולשלשת יונים.  עיניים חודרות באמצע הצעידה.  מה השאלה?  הוא התכופף לקשור את השרוך שנפתח לו, יושב על הספסל עם הג'ינס שלו והנעליים האדומות, מתסכל על זה שלידו.  אתה הרי אוהב אותו, לא? הוא שואל.  מה זה אוהב בעצם? מתגעגע? חושב? כן.  לתמיד? לעכשיו? לעכשיו ולתמיד.

הרוח נושבת מפזרת את העלים הקמלים ממעל, הוא מתיישב לידך מדליק סיגריה.  מה אתה אוהב בדיוק? את מה שאתה רואה? גם.  ומה עם מה שאתה לא רואה? חלק אני אוהב, חלק אני לא.  חלק אני מכיר וחלק גדול בכלל לא.  אתה רוצה לגלות? הוא שואל, שואף מלוא העשן.  זה תלוי.  הוא מתסכל וצוחק, נוגע עם היד בפנים.  במה? במה שצריך להקריב.  נו, הוא אומר, נשמע הגיוני, לא?  אחרת, איך תדע להעריך משהו אם לא לפי מה שהיית צריך להקריב על מנת להשיגו?  הוא מסובב את גופו אליך מסתכל עליך בריכוז רב, עם הפרצוף הזה שלו, עם העור שמתוח על עצמות הפנים, השיער מתפזר ברוח, ברק ירוק בעיניים.

אתה מסתכל עליו בחזרה, מנסה להבין את מה שאתה לא רואה.  זה יוצא מבפנים, כמו כרית סיכות הפוכה שמתגלגלת לך בתוך הנשמה, מחוררת אותה.  זה אמור להיות פשוט בעצם, לא?  אתה שואל.  אתה מחליט אם לעשות את זה פשוט או לא הוא משיב בשאננות, מעיף עשן לכל כיוון.  זוג אנשים זקנים עוברים ליד, מסתכלים עליכם יושבים שם, עם השקיות והעלים.

זה לא נכון אתה אומר.  זה לא כזה פשוט כמו שאתה גורם לזה להישמע ואתה יודע את זה.  אני יודע רק דבר אחד, הוא עונה, אם זה שווה את זה, אז זה שווה את זה.
הוא מכבה את הסיגריה על הספסל הלח, מסתכל עליו בזווית העין ושמץ של חיוך על פניו.
נכתב על ידי מנש'קה , 23/4/2008 18:35   בקטגוריות נסיון להבין, סתם ככה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  מנש'קה

בן: 42




491
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , גאווה , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למנש'קה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מנש'קה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)