לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

There and back again, a Human's tale


נסיון, להתמודד עם החיים, אנשים ומצבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


הוא עומד שם, על הבמה שלו, מכוסה חלודה ולשלשת יונים.  עיניים חודרות באמצע הצעידה.  מה השאלה?  הוא התכופף לקשור את השרוך שנפתח לו, יושב על הספסל עם הג'ינס שלו והנעליים האדומות, מתסכל על זה שלידו.  אתה הרי אוהב אותו, לא? הוא שואל.  מה זה אוהב בעצם? מתגעגע? חושב? כן.  לתמיד? לעכשיו? לעכשיו ולתמיד.

הרוח נושבת מפזרת את העלים הקמלים ממעל, הוא מתיישב לידך מדליק סיגריה.  מה אתה אוהב בדיוק? את מה שאתה רואה? גם.  ומה עם מה שאתה לא רואה? חלק אני אוהב, חלק אני לא.  חלק אני מכיר וחלק גדול בכלל לא.  אתה רוצה לגלות? הוא שואל, שואף מלוא העשן.  זה תלוי.  הוא מתסכל וצוחק, נוגע עם היד בפנים.  במה? במה שצריך להקריב.  נו, הוא אומר, נשמע הגיוני, לא?  אחרת, איך תדע להעריך משהו אם לא לפי מה שהיית צריך להקריב על מנת להשיגו?  הוא מסובב את גופו אליך מסתכל עליך בריכוז רב, עם הפרצוף הזה שלו, עם העור שמתוח על עצמות הפנים, השיער מתפזר ברוח, ברק ירוק בעיניים.

אתה מסתכל עליו בחזרה, מנסה להבין את מה שאתה לא רואה.  זה יוצא מבפנים, כמו כרית סיכות הפוכה שמתגלגלת לך בתוך הנשמה, מחוררת אותה.  זה אמור להיות פשוט בעצם, לא?  אתה שואל.  אתה מחליט אם לעשות את זה פשוט או לא הוא משיב בשאננות, מעיף עשן לכל כיוון.  זוג אנשים זקנים עוברים ליד, מסתכלים עליכם יושבים שם, עם השקיות והעלים.

זה לא נכון אתה אומר.  זה לא כזה פשוט כמו שאתה גורם לזה להישמע ואתה יודע את זה.  אני יודע רק דבר אחד, הוא עונה, אם זה שווה את זה, אז זה שווה את זה.
הוא מכבה את הסיגריה על הספסל הלח, מסתכל עליו בזווית העין ושמץ של חיוך על פניו.
נכתב על ידי מנש'קה , 23/4/2008 18:35   בקטגוריות נסיון להבין, סתם ככה, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שכייף ולא כייף לעשות כשאתה מסטול


כייף:

להתקלח - כי אז מרגישים את המים זורמים בכל מקום על הגוף, ומקרצפים כל חלק, כל אצבע, וכל מפרק.  יוצאים הכי נקיים ממקלחת כשאתה מסטול, יותר ממרחצה לרכב.

לצחצח שיניים - שוב, כי מרגישים כל שן ושן, ומנסים לצחצח אותה מכיוון חדש..ואז או, מצאנו שן חדשה..ואולי גם את החניכיים באותה ההזדמנות, ולא לשכוח את הלשון..

לראות מחפשים את נימו - כי אז אפשר להזדהות עם הדג ששוכח הכל כל 5 דקות..

לשחק עם הכלב - מומלץ בשעות הקטנות של הלילה, כי אז הוא כבר עייף, ואפשר למשוך לו בשפם.  ולא, זה לא צער בעלי חיים, הוא נהנה מזה.

לאכול - והכל.  מומלץ אפילו לשלב דברים חדשים, כמו פיתה עם אורז ועוף, או לחם עם חמאה ובננה (אל תפסלו לפני שתנסו..ואם ניסיתם וזה לא הדבר שלכם - תנו לכלב שהתעורר מזה שניסיתם למשוך לו בשפם).

לשמוע מוזיקה - אפילו קלאסית, תלוי בכמות, סוג ואיכות החומר.  אבל אפילו קלאסית יכולה להתאים.  מגלים פתאום שאפשר לשמוע הכל, מהחצוצרה עד לאיש השמן הקטן עם הקרחת שעומד כל הערב ומכה במשולש.

לקבל מסאז' - אין צורך בהסבר.

לעשות סקס - כנ"ל.

לישון - כי זו פשוט שינה טובה.

לשחק סוני פלייסטיישן הנסיך הפרסי - כי זה מרגיש לך כאילו אתה באמת נסיך פרסי, ובעצם יש לכם תסרוקת דומה, והקול גם מוכר, הצלקת קצת אחרת...אבל בסך הכל, אחלה בחור.

לשבת עם המשפחה בסדר פסח - כי ככה ההגדה עוברת הרבה יותר מהר, ואפשר לשרוד את הדודה שתמיד רבה עם הדוד, והילדים הקטנים שצורחים עד לאפיקומן, במירוץ של האפיקומן, ואחרי שהם מצאו אותו..

לבנות פאזל - כי אז חולמים כמו פאזל.  בחלקים.

לשחק טאקי - מומלץ ל 3 משתתפים ומעלה, כי אז בסופו של דבר כולם זורקים על כולם את הקלפים, כי אף אחד לא זוכר של מי התור הבא, הולכים למטבח מכינים פיתה עם אורז ועוף והולכים לראות נימו.

 

 

לא כייף:

לרחוץ כלים שנשארו בכיור מאתמול - כי זה פשוט נראה כמו נצח שלא נגמר.  שוב, מאותה הבחינה שמגלים כל מיני דברים חדשים, ונהפכים להיות מאוד יסודיים במה שעושים (ע"ע צחצוח שיניים ורחצה), אז מסבנים צלחת מזדרגגת אחת 7 שעות מכל כיוון עד שהגעתם לרמת יסוד של החימר.  ורק אז עוברים למחבת והסיר...

לקפל בגדים - כי למחרת זה נראה כאילו ילד פלגמט ניסה לעשות קיפול אוריגאמי מהבגדים, ובמקום ברבור יצא לו פיל.

לשתות אלכוהול - יש צורך להסביר?

לכתוב מכתב, לסכם או לעדכן את הבלוג שלכם - סתם כי זה מעייף ודורש המון המון אנרגיה.

לרדת/לעלות במדרגות - כי זה פשוט לא נגמר! אם אין שם מעלית, אנחנו פשוט לא הולכים לשם.

לחשוב על היקום והגודל שלו - אחרת פשוט לא יוצאים מזה..

להסתפר לבד - כי זה יוצא ממש עקום, ובכלל לא זוכרים את זה, ואז בבוקר קמים ומסתכלים בכיור  (עם המחבת, הסיר והצלחת, כי הסכמנו שלא עושים את זה..) ורואים יותר מדי שיער.

לדבר בטלפון עם מישהו סמכותי - כמו המזכירה שקובעת לך ראיון קבלה לעבודה כי עברת את המבחנים, ושואלת מתי יש לך זמן פנוי.  רק איפה הנחת את היומן..ואמרנו משהו כבר על לכתוב משהו במצב הנוכחי..?

 


 

בקיצור, נסו ותראו. ועד לפעם הבאה, מבטיח שאנסה להבין איך עובדות הרישמות האלו כאן בצדדים..

נכתב על ידי מנש'קה , 6/8/2007 02:54   בקטגוריות סתם ככה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  מנש'קה

בן: 42




491
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , גאווה , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למנש'קה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מנש'קה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)