שיר כאב,עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו

אז אני לא כל כך מרגישה צורך לכתוב כאן,

כי יש לי אנשים שאני יכולה לדבר איתם על הרוב,

חוץ מהתיסכולים של להיות מאוהבת בה, כל מה שעובר עלי נתמך ע"י אנשים שאוהבים אותי באמת,

וזה נורא מפחיד אותי.

קשה לי לקבל את זה שאוהבים אותי קרוב לכמה שאני אוהבת כי אני באמת אוהבת המון.

אבל גם היכולת כתיבה שלי ירדה פלאים, ידעתי להתבטא פעם הרבה יותר טוב, לכתוב ברמה שתרצה אותי קצת, אך זה נעלם כמעט כמו..

לא הייתי עם בחור מאז הסילבסטר,

זה נורא מוזר, אני צריכה איזה גברבר לפרוק עליו תיסכולים מיניים, יש מתמודדים?

מרגיש כאילו אין בי כבר עומק, נורא מוזר העניין,

מתגעגעת לפוסטים ארוכים מלאי משמעות וכאב, אבל אולי בעצם, אין כאב?

לא יכול להיות, סה"כ הוא מנותב לאנשים, לעזרה אמיתית מצד אהובים ויקרים לי,

יקרים לי מאוד.

חרדת הנטישה מכה גלים ומעבירה בי צמרמורות כשאני חושבת עליהם ועל זה שהיא, מתכננת לי משהו מיוחד ליום ההולדת.

בבלוג שלך,הסודי, כתבת שאת אוהבת אותי, מאוד,

וכתבת שלא אפחד ושאת לא תפגעי בי, גם אם את מפחדת שאתאהב בך באמת.

איך אינך רואה כי זה כבר קרה?

כנראה שאת מעילמה עין מכך שאני לא מסוגלת לעבור יותר משעתיים בערך בלי לדבר איתך,

אבל זה הדדי.

ותיאוריית "היא קטנה ולא מבינה שהיא אוהבת בנות" לא תקפה,

כי הייתה לנו שיחה שבה הבהרת כי את יודעת טוב מאוד מה את מרגישה ומה קורה כאן,

שום בלבול או כל דבר דומה.

אולי יגיע יום ותביני כמה שאני אוהבת אותך,

לחלוטין איבדתי את זה.