שיר כאב,עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו

אני חוזרת לכאן,

עם המון מה לומר.

אז האשליה שאת תתאהבי בי אולי יום אחד התנפצה בקלילות יתר.

ההרגשה שאמרת לי ש~את~ ו~הוא~ יוצאים ברגע שיחזור

הרגישה לי בצורה מדוייקת כמו הפרידה לפני כמעט חמישה חודשים.

השבירה האדירה הזאת ברגע שאמרת, הדיוק של המילים לחדור ולחורר אותי,

להותיר אותי חסרת אונים ושבורה.

אני לא רוצה לראות אותך יותר, אני רוצה לשכוח אותך.

אני לא רוצה אותך בחיים שלי. את נכנסת כדי להכאיב לי, אני לא צריכה עוד כאב.

פשוט תיעלמי, הנדפי מחיי, בבקשה, כואב לי.

את היית אמורה להיות שלי, לחלוטין.

אני האדם המושלם לך.

ההבדל היחיד שמפריע לך הוא בעצם ההבדל הכי משמעותי.מי שאני.איך שנולדתי.אני.בת.

כל כך טיפשי.

שהרי אני הבנאדם המושלם,אוהבת, מחבקת, מצטטת, שרה, מקסימה. את אוהבת אותי.

אבל פשוט לא ככה.

אז אביב הגיע? כיף?

לא ממש,

בואו נראה איך עוברים את החרא הזה עכשיו.

כוס אמא שלך, הלוואי שתיחנקי, בסדר?