תמונות ישנות,
שלך, שלנו.
המבט החם, החיוך שלי, שחייכת רק לכבודי.
השיער החלק, המבט החום הזה שלא מבין למה אני אוהבת אותך כל כך.
שלא מבין מה אני מוצאת בך.
אני אהבתי אותך, יותר ממה שאי פעם אהבתי, ופעם חשבתי שיותר ממה שאי פעם אוהב.
you were my first and worset love.
אהבתי אותך עד טירוף, הרגשתי אליך כמו שלא הרגשתי בחיים.
כל פעם שהית אומרת שאת אוהבת אותי הייתה לי מין התפוצצות פנימית של מיליוני פרפרים בבטן.
וכן, קשה לי שיש לך חבר עכשיו, ורציתי למות אתמול ואז ראיתי תמונות מהשלושה ימים האחרונים. שלך.
את כבר לא אותה הבחורה המדהימה שלי,
שאהבה גם אותי מאוד כמעט כמו שאני אהבתי אותה.
את לא אותה בחורה עם מבט חם ואוהב, וספקן לגבי מה עשה שקיבל אותי.
"את הדבר הכי טוב שקרה לי!אני אוהבת אותך מתוקה שלי :)"
4.11.08
אני לא אוהבת אותך יותר. לא כמו פעם.
יש לי רגשות. נורא חזקים כלפיך, וזה יקירתי, יעבור כי אין מה לעשות את כבר לא הבחורה שהייתה שלי.
החברה שלי.
אהבתי לדבר עליך
אהבתי להסתכל עליך
אהבתי לחשוב עליך, שלי.
וזהו מהיום אני לא מתעסקת בך יותר, כי זה חסר טעם למען האמת, אני כבר לא מעניית אותך.
לא מגיע לך לעניין אותי.
"ויש שושן ויש בו קוץ ושריטה קטנה בלב.."
"אתה צריך אהבה חדשה"
לגמרי.