האמת, שאף פעם לא הייתי טוב בלספר סיפורים. ככה שאת הזמן וההשקעה הייתי לעיתים משקיע ומקדיש לדברים אחרים שכן הייתי טוב בהם, שכן עניינו אותי. ואם כבר מדברים על סיפורים, כל עניין הבלוגים מיותר לטעמי.
מי בכלל צריך לדעת מה עובר עליי? את מי בדיוק זה אמור לעניין ?
אבל כמה שלא אעביר ביקורת על הבלוגים כאן, כמה שלא אגיד שהם מיותרים, טפשיים וחסרי כל עניין. כל אלו לא ישנו את העובדה, העובדה הזו שבסופו של דבר גם אני מוצא את עצמי כאן, כותב לכם.
יכול להיות שזה בגלל שמשעמם לי, יכול להיות שזה בגלל שאני סתם נחמד היום ובחרתי לכתוב לכם. ויכול להיות שזה פשוט בגלל שרע לי עם עצמי, ושלא טוב לי. ככה שאני מוצא את המקום הזה, כמקום שאפשר להיות בו סופסוף הכי פתוח בעולם. יותר פתוח ממה שאני עם החברים הכי טובים שלי.
נעים מאוד, Calm Mercury. אדם אנושי לחלוטין. יש לו שתי עיניים, שתי ידיים, שתי רגליים, שתי אוזניים ואף. כמו כל ישראלי מצוי, האגו שלו מנופח. תמיד היה כזה. אבל שטויות, כי פה הוא פתוח וכנא, בלי משחקים. ואם כבר בלי משחקים, חשוב לי שתבינו שאני באמת לא בן אדם רע. שאני לא אוהב לראות אנשים סובלים, ואני מעריך כל אדם בשל עצמו.
עד לפני כשנתיים, לא הייתי מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים. ולעדתי זה נבע מאותה סיבה שפשוט לא היה לי נוח עם עצמי, וגם בגלל שנישבר לי הלב.
אז חלפו להן שנתיים, ועכשיו אני כאן. איתכם. אחרי 100 אלף שינויים, מבחוץ, מבפנים.
וכן, עדיין יש משהו שחסר לי. ואני הולך להשיג אותו בסופו של דבר.אחרי הכל זה רק עניין של רצון, ואמונה בעצמך.
אז שיהיה אחלה לילה, ותמיד תזכרו שעדיף לאכול סיבים תזונתיים מאשר לאכול חרא כל החיים, זה פשוט בריא :).
שלכם באהבה,
Calm Mercury
בבלוג זה
בכל הבלוגים
