שומע ברקע: HOLY ORDERS

כן, טוב, בלוג חדש.

הבלוג הישן מת, אני לא יכול להתחבר אליו שוב. אז, אני פה.

העיצוב הזה ישתנה בקרוב, הוא זמני בלבד.

סוף החופש הגיע. וזה היה חופש נהדר.

עשינו כ"כ הרבה, ואין לי לא את הזמן ולא את הכוח לפרט כרגע.

היום פגשתי את נטע, חברה שלה, ועומרי ל'מפגשון' אחרון לפני שהחופש נגמר. היה כיף. (נטע, אני מקווה שיהיה בסדר.)

שבועיים מגעילים. חבל מאוד שכך החופש מסתיים. ובכן, עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

אני משתנה, ומהר. לפחות זה נראה ככה. נהדר, שינויים זה בדרך כלל לטובה ... לא?

נפגשתי עם כ"כ הרבה אנשים, קיבלתי המון תמיכה, יצאתי מהארץ וחייכתי המון.

אבל עכשיו, זה הסתיים. ממש עכשיו. ואני לא הכנתי את עצמי היטב לזה, מסתבר.

אני מפחד. אני ממש מפחד.

לשבור שיגרה כ"כ ארוכה ב.. רגע? אני חייב, כמובן שאני חייב. אבל, אני כ"כ מפחד ברגע הזה.

זה דף חדש והכל, הזדמנות להתחלה חדשה. אבל.. אי אפשר למחוק את איך שפעלתי עד היום. פשוט אי אפשר.

אני לחוץ, (ואת, גאונה, לא עוזרת לי במיוחד) השנים הקודמות לא מרפות ממני.

זה הולך להיות קשה, מאוד קשה. אבל אין לי ברירה אחרת מלבד להתמודד עם זה, הא..?

ואתם, שני גאונים, מצאתם לכם זמן לקדוח לי בשכל, דווקא עכשיו.

אתם לא עוזרים. וחבל.

אני ממש מקווה לטובה, שאכן אצליח לפתוח דף חדש. (.. לא כמו בשנה שעברה.)

עכשיו יש לי איזה המנון מטופש לשנן. אני בכנות לא מבין למה בתי ספר חייבים המנון. וההמנון עצמו, ממה ששמעתי.. כבר הוא משעמם אותי למדי.

משרד החינוך, תיכונים הם לא ארצות. כולה מוסדים שמשגעים לנו את השכל עד הבגרויות ומשם זורקים אותנו לצבא(ויי).

טוב, אני מוכרח להסתלק. נקווה לעידכון יותר אופטימי פעם הבאה(?).

נקווה גם שיהיו אנשים מעניינים בכיתה. אני באמת לא רוצה לחזור על שנה שעברה.

להתראות.