באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

כלבוטק, רביעי 21:00, ערוץ 2

למרות שהייתי אז רק בת 12, אני זוכרת את כלבוטק החומוס המקורי. ואיך אפשר לשכוח תוכנית כזו, ששודרה בערוץ היחיד בטלוויזיה, ושכל בתי האב בישראל היו מרותקים אליה. אחרי הבלש המצויר והמצחיק של הפתיח, מילא את המסך איש גדול עם זקן מוזר, שלא היה מצחיק בכלל. להפך: הוא היה מאוד מאיים. לדעתי, אימהות לא אמרו אז לילדים "אם לא תאכל - יבוא שוטר", אלא "אם לא תאכל – יבוא רפי גינת" (ויביא איתו קילו חומוס).

אתמול, בפתיחת העונה המי יודע כמה של כלבוטק – כבר מזמן לא ברשות השידור אלא בערוץ 2 – החליט גינת לחזור אל החומוסיות. כמובן שלפני כן קיבלנו קצת מהמנות הרגילות של כלבוטק, אבל לכולם היה ברור דבר אחד: אנחנו פה בשביל החומוס.

אז הנה מה שגינת בחר לספר לצופיו שכאילו הרגע עשו עלייה, ובחיים לא ראו חומוס: "חומוס הוא המאכל הלאומי של ישראל נקודה" (ואם בא לי סוגריים? כי חשבתי שפלאפל הוא המאכל הלאומי. או שבגלל שעושים פלאפל מחומוס, זה לוקח?). "אין לו מתחרים על התואר" (אה). לחומוס טרי יש אורך חיים של כמה שעות (מסכן). לעומת זאת לחומוס התעשייתי שבסופרמרקטים יש אורך חיים של עד שבועות, אבל הוא בכלל לא בריא, ויש בו פי 5 שומן, וחומרים מייצבים ומשמרים, שפוגעים בטעם ובערך התזונתי (על הטעם אני מוכנה להתווכח). השוק התעשייתי מוכר 20 טון חומוס בשנה (נו, וזאת לא הוכחה?).

וכעת לנתונים החשובים לתחקיר החומוס הגדול של המדינה: לפי התקן הישראלי, ב-1 גרם של חומוס יכולים להיכלל עד 1000 קוליפורמים, 100 עובשים, 100 שמרים, 10 חיידקי קולי. כלבוטק בדקה 11 חומוסיות, אף אחת לא עמדה בתקן. ארבע היו גבוליות – באחת מהן, חומוס אסף בירמיהו, תל אביב, טענו שהבעיה בסך הכל היתה בטמפרטורה ומערכת הקירור כבר תוקנה. בשנייה, חומוס סעיד בשוק עכו, הסבירו שהבעיה היתה בפטרוזיליה. ואלה עוד, כאמור, המקומות הגבוליים.

ברשימת הפסולים למאכל אדם נכלל חומוס פינתי בקינג ג'ורג' בירושלים, שמנהליו "הופתעו מאוד מהתוצאות". באחד המקומות, באמת כבר לא זוכרת מרוב תירוצים, כפי הנראה האחים קרוון ביפו או אבו שוקרי המקורי באבו גוש, אמרו שאחד העובדים החדשים פשוט עירבב חומוס של אתמול עם חומוס של היום, ושהעניין כבר טופל. זה אומר שפיטרו אותו? אין לדעת. בכל אופן בשתי החומוסיות הללו החומוס לא רק היה פסול למאכל אדם, אלא גם מסוכן לבריאות.

ביקורת מסעדות בשלוש שניות: אכלתי באבו שוקרי, לא זוכרת משהו מיוחד בטעם. טעמתי מהחומוס של קרוון, היה אוי-פוי. לדעתי אנשים לא יודעים על מה הם מתענגים, מפחדים לצעוק שהמלך הוא עירום. ולגבי המסעדה הלבנונית באבו גוש שגם בה אכלתי (אולי שם היו הפיטורים?) – יופי של מסעדה, רק תדלגו על החומוס. פסול למאכל אדם, כמו שגינת אוהב להגיד. עוד קלישאות שלו: בתיאבון ולהתראות עוד עשרים שנים; נגבו ותיהנו.

האמת היא שאני בקושי אוכלת בחומוסיות, ואפילו אין לי הסבר טוב למה. מבחינתי, הרבה יותר מעניין לראות איזה תחקיר נוקב על גבינות עזים. אולי לא עממי, אבל לגמרי טעים. וגם בלי קוליפורמים. להתראות בתוכנית הבאה?