באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מונטי פייטון - טעם החיים, שלישי 18:25, ערוץ הוט פריים

אני מודעת לכך שמדובר באיחור אלגנטי של 25 שנה, אבל לראשונה בחיי ראיתי סרט של מונטי פייטון – לפחות אחד כזה שאני בוודאות אזכור. כלומר אולי ראיתי אחד בגיל 12 ואולי ראיתי לפני עשור, אבל אולי גם לא. אני פשוט לא זוכרת כלום. רק דבר אחד היה לי מוכר: הסרטון המקדים ל"מונטי פייטון – טעם החיים", וזה לא רק בגלל שהוא אקטואלי מתמיד.

ולמה אקטואלי? כי מככבת בו ספינה אדומה של תאגיד הביטוח קרימזון, שעובדיה הזקנים מחליטים להיפטר מהבוסים ואז להפליג עם הבניין שלהם (!) בים החשבונאי, לעבר הכלכלה הבינלאומית – ובמילים אחרות, קבוצת מבנים שמזכירה את הסיטי הלונדוני אבל יותר מזה את דאון טאון מנהטן. כשהבניין מגיע אל מול ה-Very Big Corporation of America, הם מתחילים לשגר לעברו מגירות משרדיות ונפתחת מלחמה תאגידית. הזקנים האלה היו יכולים להגיע רחוק, אלמלא כמה תחשיבים לא נכונים מנעו זאת מהם. משהו כמו המשכנתאות בארה"ב, אבל טיפה פחות גרוע.

בל נטעה: זה לא הסרט. זו רק ההקדמה לסרט, המחולק לשבעה חלקים שבהם אנחנו עשויים או עלולים לקבל הסבר לטעם החיים. בנוסף יש בסרט הכרזה על ההתחלה (ותודה לדגים), האמצע והסוף, למקרה שמישהו לא קלט, ולמעשה יש פה שבירה של הקונבנציות, ואין אפילו רבע סיכוי להתמכר לעלילה. גם בגלל הקפיצות, וגם בגלל שאין ממש עלילה – אחד השחקנים אמר שהחבורה החליטה לקרוא לסרט "טעם החיים", פשוט מפני שלא היתה להם דרך אחרת לחבר בין כל הסקצ'ים הלא קשורים זה לזה שהצטברו אצלם.

אם לתרגם לימינו אנו, הרי שהסקצ'ים האלה עשו רק טוב לטלוויזיה הישראלית - מיטב תוכניות הבידור שלנו העתיקו מחבורת מונטי פייטון, החל ב"ארץ נהדרת" וכלה ב"קצרים". אז מה בדיוק הם העתיקו? החלק הראשון של הסרט עוסק בלידה, וליתר דיוק בנס החיים. בחלק א' של החלק הראשון, צוות בחדר הלידה עושה הצגה לבוס כדי שיהיה מרוצה ומתעלם לחלוטין מהיולדת, ואילו חלק ב' מוקדש לצרות בעולם השלישי, כלומר ביורקשייר, שם הקתולים עושים ילדים בלי אבחנה.

כן, כן, מדובר בבדיחה אחת מתמשכת על הזרם הקתולי בנצרות, שאפשר רק לחלום לראות אחת דומה לה בישראל. שיר לדוגמה, Every Sperm is Sacred: "כל זרע הוא קדוש, נפלא הוא כל זרעון... כל זרע נחוץ אצלנו בשכונה... כשהוא מתבזבז אלוהים מתעצבן". מה זה חשוב מה הלחן.

החלק השני מוקדש להתבגרות ולמידה, ובו מכסחים את הצבא הבריטי המיותר והדבילי – הלוואי שגם שלנו היה כזה, לצערנו הוא רק דבילי. המערכון על תפריט השיחות בחלק 4 פשוט מעולה (הכותבים של "קצרים" ישבו מרותקים למסך), ואילו חלק 6 היה דוחה עד כדי כך שהיתה לי בחילה כעבור שתי שניות ולכן עצמתי עיניים וסתמתי אוזניים. חזרתי לצפות בחלק 7 שהוקדש למוות, ובו ירדו על האמריקאים ועל הבריטים גם יחד, ולאחר מכן הפגישו בגן עדן את כל הדמויות המתות של הסרט (מעניין שלא היה גיהינום בסרט הזה).

היה משעשע, היה קצת מיושן, היתה השלמת פערים, אין ספק שאני צריכה לראות עוד סרט בסדרה. רק שאלה אחת נותרה לי עדיין לא פתורה: למה הז' של הגברים מכונה "ג'ון תומאס". על מוצאי התשובה תבוא הברכה.

מונטי פייטון טעם החיים (Monty Python - The Meaning of Life), בריטניה 1983. 107 דקות. במאי: טרי ג'ונס וטרי גיליאם. שחקנים: טרי גיליאם, ג'ון קליז, אריק איידל ועוד רבים וטובים