באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

פשעים ועבירות קלות, שבת 18:35, ערוץ MGM

אלוהים? נוכח.

אהבה? נוכחת.

רצח? נוכח.

יהדות? לגמרי נוכחת.

סרטים על יחסים - האם אי פעם יימאס לנו לראות אותם? האם זה משנה מי הדמויות ומי הבמאי, או שמספיק שמדובר בגברים, נשים ומה שביניהם? ואיך יודעים מתי גם גברים יכולים ליהנות מסרטים כאלה, או שהם לא יכולים בכלל? ואיזה גברים אוהבים סרטי יחסים של וודי אלן?

כל השאלות האלה חלפו במוחי כשצפיתי ב"פשעים ועבירות קלות", סרטו של אלן משנת 1989, שהביא לעולם את הציטוט המפורסם: "הפעם האחרונה שנכנסתי לתוך אישה הייתה כשביקרתי בפסל החירות". עצוב, אבל כל כך אלני... כלומר ממש דמות קלאסית עם כל המאפיינים המתבקשים, שבמקרה הפעם קוראים לה (לו) קליף סטרן. טיפה ארוך מדי היה לי הסרט, אבל לגמרי מלא תובנות.

אז מה היה לנו, כמאמר הגששים (מעצמת הומור מסוג אחר לגמרי)? קומדיית מוסר, כמו שאוהבים לומר, הנחלקת לשתי עלילות עיקריות. נתחיל עם זו שלא קשורה לאלן: ג'ודה (יהודה) רוזנטל הוא רופא עיניים שבמשך שנתיים מנהל רומן עם פילגש, עד שנמאס לו ממנה והוא מנסה לחתוך. בתגובה, היא מתחילה להטריד אותו ומאיימת לפנות לאשתו. האח דמוי המאפיונר של הרופא מציע לחסל אותה. דילמה-דילמה, אבל הפתרון חד כסכין.

את קו העלילה השני מוביל כאמור אלן, שמגלם במאי סרטים תיעודיים משעממים עד מוות, כשהנוכחי הוא על מרצה הזוי לפילוסופיה, יהודי זקן שאיש לא מכיר. בניסיון להפיח רוח חיים בזוגיות, אשתו בנפרד של אלן מסדרת לו עבודה אצל האח הנפוח שלה (אלן אלדה) – לביים עליו סרט תיעודי לערוץ טלוויזיה נחשב. בהיותו הלוזר המושלם הוא מתעב את הגיס המצליחן, והתוצאה אהמממ לא להיט.

בין לבין, מה שמחזיק את קליף סטרן בחיים אלה שתי נשים, או ליתר דיוק, ילדה ואישה. הילדה היא האחיינית שלו, שאותה הוא לוקח לראות סרטים ישנים, בהתאם למצב הרוח השולט בו באותו יום (וכמובן – בהתאם לעלילת פוע"ק). השנייה היא מפיקת טלוויזיה עם ראש פתוח לסרטים תיעודיים, כזו שאפשר לדבר איתה, כמו שאומרים. אבל כמו שהוא אומר לאחיינית באיזשהו שלב, לגלות רגשות אמת ולהיות נחמד זה לא משהו שתמיד עובד עם בחורות, אלא אם אתה גם מצליח ויש לך כסף.

קווי העלילה נפגשים כמה פעמים, למרות שהם לא באמת מה שחשוב כאן, אלא היחסים בין אנשים ושאלות המוסר שצצות ביניהם. השיא מגיע באחת החתונות אליה מתכוננים במהלך הסרט. חתונה יהודית, כמובן. משם לקוחה התמונה שמופיעה כאן למעלה. האם בסיומה ניתן לומר שהמשפט של האח הנפוח הופך לנכון - "קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן"*?

ובכן, עברו 20 שנה מאז הסרט, וקשה לומר שצחקתי הרבה. אבל יחסים ומוסר, כמה מפתיע, לא באמת משתנים בתקופת זמן כל כך קצרה. אפילו הבלונדיניות נשארות אותו דבר. רק שפעם השם הוא דריל האנה, ופעם סקרלט ג'והנסון.

* המשפט שייך לתסריטאי, היוצר ומפתח הסדרות לארי גלברט, שאחראי בין היתר למ.א.ש. אלן ואלדה עבדו איתו בעבר, חשבו שהוא נפוח ומתנשא, והחליטו לציין את זה.

פשעים ועבירות קלות (Crimes and Misdemeanors), ארה"ב 1989. 104 דקות. במאי: וודי אלן. שחקנים: וודי אלן, מיה פארו, אלן אנדה, אנג'ליקה יוסטון, מרטין לנדאו, ג'ואנה גליסון, סם ווטרסון, ג'רי אורבך