היה קשה לשכנע אתמול את בני משפחתי לצפות ב"שבוע סוף" יותר משתי דקות ברצף. הרבה יותר התחשק להם לזפזפ ל"אחות הקטנה" (ערוץ ביפ) שאירחה את מרגלית צנעני וגל אוחובסקי לשיחה על כוכבי האח הגדול ועל הדמיון בין מרגול לבובלילה (אוחובסקי בבעתה: אין שום קשר! מרגול: דווקא יש משהו).
אבל בואו נתמקד שנייה ב"שבוע סוף", מפני שטבלאות הרייטינג מלמדות על עלייה והתייצבות ברייטינג בשבועות האחרונים, באזור ה-20% הלגיטימיים. על מה מבוססת ההתייצבות הזו? מה אנשים גילו שם שאנחנו לא?
הדבר הראשון שאליו שמתי לב, גם בלי להיות צופה נאמנה ממש, זה שהפאנל של התוכנית קצת הצטמצם - עידן אלתרמן וקובי פרג' נעלמו לאנשהו, ושלושת הכוכבים הגדולים של התוכנית קיבלו את המסך לעצמם, והצליחו להגביר עוד יותר את הדמיון לארץ נהדרת בעונתה הראשונה, אז ישבו באולפן אייל קיציס, אודי בן דוד פדרבוש וחלי (גונזלס). אלא שאז זה היה מצחיק, עכשיו זה סתמי ולא ממוקד.
זה לא שב"שבוע סוף" לא יודעים לעשות חיקויים, או שוכחים להזכיר את נתניה. בשני המקרים אפשר לסמן "וי". הבעיה היא שגם חיקוי מוצלח ככל שיהיה של חיים יבין (דוד קיגלר) זקוק לטקסט שיגבה איתו. אי אפשר ללכת רק על הלוק והטון, אם אין מה להגיד. ולא היה. כנ"ל לגבי דמות אחרת של קיגלר, מפכ"ל המשטרה, שקיבל בדיחות צפויות ועל כן לא מצחיקות. הבחור מוכשר, סופסוף רואים את זה בפריים טיים, למה אתם לא נותנים לו להצליח עד הסוף?
בעיה אחרת היא הישענות על בדיחות מתוכניות קודמות, למשל "העיר שלייייי" בדמותו של רון חולדאי, ו"אני אוויר אני טפט" של ציפי לבני (מי זה השחקן? עמי סמולרצ'יק? למה לא מישהו מהצוות הקבוע והרחב?). ל"שבוע סוף" עדיין אין קהל קבוע שהולך איתה מתוכנית לתוכנית, ולכן היא לא יכולה להרשות לעצמה לבסס קטע שלם על ליין אחד. החוכמה היא לא רק להשתמש בדמויות הללו שבוע אחרי שבוע, אלא גם להצחיק בעזרתן שבוע אחרי שבוע.
כשהגיעו לירידות על "מפרץ האהבה" הרגשנו בחוץ כי לא ראינו אף תוכנית, ובקרב האיגרוף של "האח הגדול" אף דמות לא היתה מספיק מאופיינת או דומה לעצמה, חוץ מליאון של עידן אלתרמן, אבל זו לא חוכמה כי ליאון הוא פשוט פיצוחים לכל שחקן.
כאן פחות או יותר הסתיימה הצפייה המשפחתית ועברה לערוץ ביפ. אם פספסנו משהו, כפי הנראה לא נשלים אותו בשבוע הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
