באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מועדון ארוחת הבוקר, באחד מערוצי הסרטים בממיר שלכם

יש סרטים שמקרינים בארבע לפנות בוקר, ויש סרטים שכולם מדברים עליהם אפילו שעברו כבר למעלה מ-20 שנה. יש סרטים ששמם הופך לכותרת בעיתון ואז נשכח, ויש סרטים שקוראים על שמם ברים. "מועדון ארוחת הבוקר", ובאנגלית "ברקפסט קלאב", שייך לזן השני. חמשת החבר'ה המרותקים – הספורטאי, המוח, הנסיכה, המוזרה והפושע - הצליחו להפוך לנצחיים בתולדות ההתבגרות האמריקאית ואלה שמעריצים אותה.

אז לא שיש לי בעיה עם זה, פשוט לא הלכתי עם העדר, והגעתי אל הסרט הזה רק השבוע. האיחורים שלי הם כבר עסק בלתי נמנע, אבל אתם חייבים להודות שלא הרבה השתנה, ושגם 20 שנה אחרי, הלוקרים והקפיטריה עם השולחנות עדיין לא הגיעו לישראל. אף אחד גם לא מביא ארוחת צהריים בשקית נייר חומה, ככל שאני יודעת.

מי שראה את הסרט, אין לו צורך בתקציר עלילה. מי שלא, ומי שיש לו נטייה לשכוח דברים (כמוני): חמישה בני נוער חוטפים ריתוק, ונאלצים להגיע לספריה של תיכון שרמן בשיקגו, אילינוי בשבת בבוקר. הם יעבירו שם את הזמן מהשעה הכה מוקדמת שבע בבוקר ועד ארבע אחה"צ, ויעשו כל מה שאפשר כדי לשבור שוב את הכללים. אחרי הכל, זה נורא משעמם לעשות את מה שמר ורנון אמר: לשבת תשע שעות על אותו כיסא ולא לעשות כלום, מלבד לכתוב חיבור של אלף מילים על מהות הקיום שלהם.

הפריקית, החנון, מלכת הכיתה, כוכב הספורט והמופרע הם חמישייה שלא מתחברת ביום רגיל, ושחבריה לא יגידו שלום אחד לשני במסדרון (רק לחנון יש אומץ להעלות את הנושא, רק מלכת הכיתה מצליחה לענות בכנות). מצד אחד, הם ארבעה עשירים ואחד מבית של הורים עצבניים ומסוממים. מצד שני, הם ארבעה קולים ואחד חנון-על. מצד שלישי, הם ארבעה  נורמטיביים ואחת פריקית. אפשר להמשיך גם לצדדים האחרים, אבל האמת ברורה: כאן כולם שווים, ואין מה לעשות מלבד להציק אחד לשני, לשקר, לעשן, להתפרע (אני מתה על הסצנה שבה אסטבז עושה גלגלון), להשתחרר ולהגיד את האמת. בסוף, כולם בני אדם.

גם הפריקית יכולה להיות יפה עם איפור, גם החנון יכול לעשות סמים וצחוקים. ולכולם נשבר מהמערכת ומההורים שמתעלמים מהם ומהרצונות האמיתיים שלהם. זה אולי מפגש חד-פעמי, אבל לוקחים ממנו תובנות לכל החיים. ובעיניי זה נכון גם לדמויות שבסרט, גם לשחקנים שגילמו אותן, וגם לצופים שמגיעים באיחור של 20 שנה.

טריוויה: ב-2006 המגזין "אנטרטיימנט וויקלי" דירג את הסרט במקום הראשון ברשימת סרטי בית הספר הטובים ביותר.

מועדון ארוחת הבוקר (Breakfast Club). ארה "ב 1985. 97 דקות. במאי: ג'ון יוז. שחקנים: אמיליו אסטבז (אנדי הספורטאי), מולי רינגוולד (קלייר היפה) אנתוני מייקל הול (בריאן החנון), אלי שידי (אליסון המוזרה) ג'אד נלסון (ג'ון בנדר המופרע. ואגב ניקולס קייג' היה אמור לשחק את התפקיד הזה, אבל דרישות השכר שלו היו גבוהות מדי)