באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

  "נייר לא יכול לעטוף גחלים בוערות ", שני 22:00, יס דוקו

-          את, שיודעת כל כך הרבה דברים, מהו העתיד?

-          אי אפשר לדעת את העתיד.

-          מה עם החופש?

-          אם את רוצה חופש, תחיי לבד.

-          מהו הצדק?

-          בגילך, את טיפשה מכדי לדעת.

-          על מה את מתחרטת?

-          הכי הרבה, על זה שלא נולדתי עשירה.

(שיח זונות)

ספטמבר 2006, שכונת עוני בקמבודיה. בניין מט ליפול. קירות מתקלפים. בפנים זונות נרקומניות. ממול מבנה משרדים גדול, לבן וחדש. כמה קרוב, ככה רחוק. שני עולמות שונים לגמרי. אבל אין על מה להתלונן, כמו שאומרת אימא של אחת הזונות. עם החמר רוז' היה הרבה יותר גרוע.

ההורים של האחרות, שנשארו הרחק בכפרים, חושבים שהן עובדות במפעל. "איזה מפעל...", אומרת אחת מהן בציניות מרירה. הסרסור שלהן מדגים איך עושים מהן כסף בעזרת בובות פלסטיק, חיקוי ברבי. חלק מהבובות בלונדיניות, חלק עם שיער ירוק זוהר, כולן עם רגליים משוכלות. אף אחת מ-13 הבובות לא דומה לאחת מ-13 הבנות שהיא מייצגת.

וככה זה עובד, לפי הסרסור: בדרך כלל עשר "תפוסות" בערב, ושלוש לא עובדות (שם שלוש בובות בצד). כל אחת עושה 10 דולר בלילה, כך שבסוף החודש יש 3,000 דולר. אלף דולר הולכים לבנות, 500 הולכים להוצאות (חשמל, שוחד וכו') והיתר הולכים לסרסור (מלטף את הבובות תוך כדי שהוא מדגיש: אלף וחמש-מאות דולר). איפה הכסף של המדאם, לא הצלחתי להבין.

הבנות דווקא מבינות לא רע בכלל. ודווקא בגלל שהן מבינות, כל אחת בונה לה עולם דמיוני אחר – אחת תולה על הקיר פסיפס תמונות ענק וצעקני של קמבודיות לבושות יפה, מאופרות ומחייכות. השנייה מציירת ציור ענק של האזורים בהם חיה, ומציבה עליהם מבנים, פסלי אנשים ומשאיות מפלסטיק. השלישית מציירת במחברת שלה בטושים צבעוניים, וכותבת כל מיני דברים באותיות גדולות.

הן מדברות על הכל, שואלות שאלות אחת את השנייה, מחליפות חוויות ותובנות כאילו נפגשו בפעם הראשונה, ויש מי שמציינת "שמעתי שאיידס בא מהקופים, וגם מחיילי האו"ם". הבמאי בכלל לא מתערב – לא בקריינות, ולא בשיחה איתן. זבוב על הקיר, ולא משנה כמה סמים הן עושות מול הפרצוף שלו.

גם הבחורה החכמה עושה לפעמים סמים. "אין אישה שרוצה למכור את גופה", היא מציינת ביובש, "כשהיא עושה את זה היא מתה, היא כמו גוויה". עכשיו אחותה כמעט מתה פיזית - חולת איידס - והיא מרגישה אשמה, כי היא זו שגררה אותה לזנות כשהיו בנות 17 ו-15. רצו ריגושים וסמים, לקנות בגדים יפים ואיפור, והנה, זה מה שקרה. הדרך היחידה לצאת מהמעגל היא למות. כפי הנראה, הממשלה מממנת את הארון לעניים. לעצב אין תקציב.

בקטנה, וגם לקראת שידור:

אם מאיזושהי סיבה אתם גם בעלי מנוי ללווין וגם לא מעוניינים לראות את "ארץ נהדרת", היום ב-21:00 תשודר ביס סטארס קומדי הסדרה "עד המוות", עם בראד גרט מ"כולם אוהבים את ריימונד". מדובר בעונה השנייה, ולמיטב הבנתי יש גם עונה שלישית, אבל לא ברור לי למה – חיי הנישואים של הזוג הוותיק אדי וג'וי משעשעים כמו חיי הנישואים של הזוג הצעיר סטפני וג'ף, כלומר לא משעשעים בכלל.

אמנם נשמעים קולות צחוק מדי פעם, למרות שהסדרה משודרת מול קהל חי באולפן, אבל בבית כמעט דממה מוחלטת. הדבר היחיד שלמדתי מהסדרה הזו הוא שכל הזוגות נוטים לעצבן אחד את השני באופן קבוע, כלומר עד המוות. ותאמינו לי, בשביל זה לא צריך טלוויזיה. מספיק להקשיב לשכנים.

חובבי הסדרה שחושבים אחרת מוזמנים לסנגר (ראיתי שני פרקים מהעונה השנייה).