באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

  "משחק מכור ", באחד מערוצי הסרטים הקרובים לביתכם

אף פעם לא אהבתי פוטבול, ועוד פחות מזה הבנתי למה צריך לקרוא לזה ספורט. חבורות של גברים הולכות מכות בדרך לטאצ'דאון, מה ספורטיבי בזה? ואיך נשים יכולות לצפות ב"יאללה מכות יאללה", ממה הן נהנות? והנה, למרות כל האמור לעיל, החלטתי לצפות ב"משחק מכור", סרט פוטבול קלאסי.

היו לזה כמה סיבות: ראשית, מדובר בקומדיה, והתחשק לי לצחוק. שנית, אדם סנדלר בתמונה, ואני מחבבת את השחקן הזה, שלעולם לא יככב ברשימת הגברים הסקסיים של המגזין People. שלישית, כריס רוק גם בתמונה, והבחור הקטנצ'יק הזה מצחיק אותי שחבל על הזמן. בניו יורק, לפני כמעט שנתיים, ראיתי מופע רחוב של שני בחורים מצוינים שמזכירים את ההומור שלו – קיוויתי ואני עדיין מקווה שהם יגיעו רחוק לפחות כמוהו. ורביעית, הוא רצה. אז צפינו.

תקציר העלילה: פול קרו הוא שחקן פוטבול לשעבר, שמכר משחק ובגלל זה כולם שונאים אותו. החברה שלו (קורטני קוקס בתפקיד אורח קטנצ'יק) מארגנת מסיבה בבית הענק שלה, אבל קרו לא ממש בעניין. הוא יותר בעניין לקחת את הבנטלי שלה, לדפוק בירות ולעשות רייסים. כמובן שכל זה נגמר לא טוב בכלל – בין היתר כי הבחורה היא ביץ' וכי מדובר בסרט של אולפן אמריקאי שאוהב גוזמאות – וקרו מוצא את עצמו בכלא.

ולא סתם כלא: כלא אלנוויל בטקסס, שלסוהרים שלו יש נבחרת פוטבול. הסוהר הראשי שונא את מפקד הכלא ולהפך, למפקד יש סייד קיק הזוי בדמות גבר שמן בחליפה לבנה ומניפה כתומה, ולקרו יש דילמה: האם יאמן את הנבחרת לקראת משחק חשוב, כמו שהמפקד רוצה; או לא יאמן, כמו שהסוהר רוצה. באופן די חכם, המוצא שלו הוא לארגן לנבחרת הסוהרים משחק קל יותר לפני המשחק הקשה, כדי שיצברו ביטחון. מי ישחק איתם במשחק המקדים? האסירים, כמובן. כמה לא הגיוני שזה נשמע, האולפן האמריקאי אישר גם את זה.

מכאן מתחיל בלגן שלם של גיוס נבחרת אסירים שבדרך הכי פשוטה ניתן להגדיר אותה כצבעונית – אחד נראה כמו היצור שרק, אחד נראה כמו חיבור בין רובוטריק לאבא במשפחת סופר-על, אחד נראה כמו בדיחה על דמות של פאצ'ינו/דה נירו, אחד שמנדריק, ולמרבה המזל - כמה אפרו-אמריקאים ספורטיביים יותר, ובהם מגט המהיר (הראפר נלי), שלידו הכי מהיר נראה איטי.

החבורה המוזרה הזו עוברת הרבה הרפתקאות עד למשחק הגורלי, שבו יזדמן להם להכניס לסוהרים, ואולי על הדרך, באותה הזדמנות, לזכות לראשונה בחייהם באהדת הציבור – אחרי הכל, המשחק משודר ב-ESPN2. אלא שמפקד הכלא מציע לקרו הצעה שלא ניתן לסרב לה, אלא אם רוצים עוד 25 שנה בכלא. האם גם הפעם הוא ימכור את המשחק?

אני לא יודעת מה אתם חושבים על אולפנים אמריקאיים, אבל העובדה היא שפשוט כיף לצפות בסרט הזה, ולא משנה עד כמה דבילי, או צפוי או גברי הוא יהיה (ויש שיאמרו: זה לא אותו דבר?!?). מדובר בגרסה לסרט שנעשה במקור ב-1974, ואז כיכבו בו ברט ריינולדס ואד לותר. את התפקיד של ריינולדס קיבל הפעם סנדלר, ואילו ריינלודס שובץ בתפקיד המאמן של נבחרת האסירים – והוכיח שעדיין יש לו מה לתת, גם כשחקן וגם בתור מספר 22 על המגרש. בקיצור, לא להאמין – נהניתי.

טריוויה: הסרט צולם במבנה של בית כלא אמריקני אמיתי בשם "אולד מיין", שנמצא בניו מקסיקו. במבנה הזה אירעה אחת מהתפרעויות האסירים הכי גדולות בהיסטוריה האמריקנית, בפברואר 1980. המדינה החליטה לסגור את החלק הזה של בית הכלא, ולהשכיר את המבנה לצילום סרטים.

  "משחק מכור " (The Longest Yard), 2005. 113 דקות. במאי: פיטר סיגל. שחקנים: אדם סנדלר, כריס רוק, נלי (תפקיד קולנועי ראשון), ברט ריינלודס, ג'יימס קרומוול (מפקד הכלא. מוכר מ"עמוק באדמה ", "24 " ו"המלכה "), קורטני קוקס, רוב שניידר, אד לותר (הפעם בתפקיד דואן), ועוד שלל שחקני פוטבול ו-WWE שהאמריקנים מכירים ואוהבים