באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

  "מארי אנטואנט ", שלישי 18:00, ערוץ הוט גולד

החדשות הקשות, הבלתי נגמרות, החוזרות על עצמן לצערנו, גרמו לי לרצות לקחת פסק זמן לשעה וחצי-שעתיים, ולהכריז על סוג של הפסקת אש. כיוון ש"ארץ נהדרת" בוטלה – שלא בצדק, אגב – בחרתי לי אופציה אחרת בדמות סרט. ומה יותר מנותק ואסקפיסטי מסרט שעלילתו מתרחשת במאה ה-18 בצרפת, וש"העם" נראה בו למשך פחות משתי דקות?

"מארי אנטואנט" הוא לא סרט טוב – החלק הטוב היחיד בו הוא התלבושות התקופתיות מעוררות הקנאה (שמישהו כבר יעשה נשף תחפושות ויזמין אותי), ואכן הסרט קיבל את פרס האוסקר לקטגוריה הזו. מכל בחינה אחרת, זהו סרט נהנתני ולא מנומק, מנותק לא רק מהמציאות אלא גם מעלילה ממשית.

מארי אנטואנט (קירסטן דאנסט) האוסטרית עוזבת את בית הוריה, ומותירה מאחור כל דבר הקשור לחייה הקודמים, כולל המשרתות, הכלב האהוב והבגדים – בדיוק בסדר הזה. כאשר מלך צרפת רואה אותה לראשונה מרחוק, הוא שואל את עוזרו איך החזה שלה. "לא הסתכלתי לארכי-דוכסית על החזה", מגיעה התשובה בזעזוע, ואילו המלך משיב באכזבה: "חבל, זה הדבר הראשון שאני עושה". האמת, במקרה של דאנסט הוא לא הפסיד – שטוחה כמעט כמו קרש.

בכל אופן, מארי אנטואנט לא מתלהבת מהחיים המצפים לה בבית המלוכה הצרפתי, אולם כשהיא מתלוננת "זה מגוחך", מגיעה התשובה "זה ורסאי". לפחות כאן יש מידה של אמת: באמת צילמו את הסרט בארמון ורסאי, ובגנים שלו - מי שהיה שם מזהה מייד. על כל פנים, אחרי כמה בקרים וערבים של פנים חמוצות היא מגלה שמחה מפתיעה, ולא בגלל שהיא סופסוף קיבלה בלילה. למה כן? לא ברור.

אבל העיקר שאנטוניה מאושרת, ושתופרים לה שמלות, ושהיא קונה נעליים, ושהיא חיה חיי תענוגות פזרניים בחצר הארמון, עם הרבה רכילויות על הפילגש של המלך. לא שהבעל שלה יותר טוב, אבל בשביל זה נועדו רכילויות – בשביל לא להתעסק בצרות של עצמך. היא מתאהבת ברוזן שבדי, חוגגת בנשף מסכות, מהמרת בקלפים, ומוחאת כפיים באופרה. רגע לפני שהמלך לואי ה-15 חולה באבעבועות שחורות, היא גם מצליחה להביא ילד לעולם. אימא שלה (מריאן פיית'פול הנהדרת) סופסוף יכולה להיות מרוצה.

יכול להיות שמארי אנטואנט באמת לא אמרה "אם אין לחם שיאכלו עוגות", כפי שמציינת בת דמותה בסרט, אבל זה פחות או יותר ההסבר היחיד שסופיה קופולה הבמאית נותנת לפלישת העם אל הארמון. אפילו בוויקיפדיה יש יותר מידע על הגברת, מאשר כאן. מה בכלל מטרת הסרט, שמסתיים ברגע שבו מארי אנטואנט, לואי ה-16 ושני ילדיהם נוטשים את הארמון בכרכרה?

את התשובה ניתן למצוא באחת הסצנות, שבה חשבתי שאני מדמיינת אבל לא: ליד זוג נעלי עקב מפונפנות (שעיצב מנולו בלניק במיוחד לסרט), נזרק על השטיח גם זוג נעלי טניס. לדברי קופולה, היא בחרה לשלב אותן על מנת לצייר את מארי אנטואנט כ"בת עשרה אופיינית", למרות שזה ממש לא קשור לתקופה. כלומר, קופולה מבקשת להציג אותה כבחורה צעירה ופוחזת, שפשוט הגיעה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כל קשר בינה ובין מלוכה מקרי בהחלט, ועל כן לא הוגן לשפוט אותה בכלים מחמירים. להפך, כמאמר השיר, Girls just want to have fun. אני לא קונה את זה.

אין ספק: "מארי אנטואנט" הוא סרט תקופתי קליל לשעת מלחמה. אבל בשעה שהמוח עובד, עדיף לדלג לסרטים אחרים.

  "מארי אנטואנט " (Marie Antoinette), ארה "ב 2006. 123 דקות. במאית: סופיה קופולה. שחקנים: קירסטן דאנסט, מריאן פיית'פול, סטיב קוגן (השגריר מרסי), ג'ייסון שוורצמן (לואי ה-16. במציאות: בן דוד של קופולה), ריפ טורן (לואי ה-15)