באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

  "מדעי החלום ", ערוץ הוט דרמה

למישל גונדרי יש סרטים מוזרים, אחד יותר מהשני, ואני ראיתי שלושה: "שמש נצחית בראש צלול", "קדימה תריץ אחורה" ועכשיו גם את "מדעי החלום". למרות חיבתי הרבה לשני השחקנים הראשיים גאל גרסייה ברנל ("דרום אמריקה באופנוע", "ואת אימא שלך גם") ושרלוט גינזבורג ("כלה בהשאלה"), נראה לי שהוא הפחות מוצלח מבין שלושתם.

למה? כי העלילה קלושה, הדמויות הזויות ופריז בקושי נראית ברקע. יש גם אופציה אחרת: שפשוט נמאס לי כבר ממשחקי זיכרון, חלום ומציאות. כל התעתועים האלה כבר באו אלינו מכל הכיוונים (מ"להיות ג'ון מלקוביץ'" ועד "ונילה סקיי"), זה נהיה מאוד in עד שמתחשק להיות כבר out. מצד שני, עוד בזמן הצפייה ניסיתי לפחות שניים ממשחקי התעתועים שסטפן (ברנל) לימד את סטפני (גינזבורג), אחד מהם במידה רבה יותר של הצלחה ואחת במידה נמוכה יותר. אז כנראה שאלה לא המשחקים שמפריעים לי.

יכול להיות שזה חוסר האונים של סטפן מול המציאות החדשה של חייו, לאחר שאביו נפטר במקסיקו והוא מחליט לבוא לבקר את אימו בפריז. בהתחלה הוא בכלל לא רואה אותה, הם רק מתכתבים בפתקים, אחר כך יש איזו משרה במשרד שירותי גרפיקה עם עובדים הזויים, ואז מגיעה השכנה עם הפסנתר והחברה המשוגעת. כמו כל הסיפורים המוזרים השזורים זה בזה, כך גם המציאות והחלום חסרי גבולות, ובמקביל, השפות הצרפתית, הספרדית והאנגלית מתערבבות בסרט אחת בשנייה. מיקס אנד מאץ', גרסת גונדרי.

הגרסה הזו, וזה כנראה מה שקצת הוריד מהסקס אפיל של הסרט – ושל שחקניו - מציעה מבט ילדותי על החיים. לפי הגרסה הזו כולנו קצת ילדים, כולנו קצת חולמים, כולנו קצת עושים שטויות. והכל בסדר, והכל זורם, והכל פשוט ובלי יותר מדי אמצעים מתקדמים – בדיוק כמו פעם, כשהיינו ילדים והדבקנו קרטונים - והכל מתרחש בבית שגונדרי גר בו 15 שנה קודם לכן, או זה לפחות מה שהוא אמר בפסטיבל ברלין.

"מדעי החיים", ואת זה אני מבינה רק אחרי כתיבת הפוסט, הוא סרט שכיף לראות במוד מסוים, וכיף לצטט אחר כך בשיחות על החיים ועל מה שהם תובעים מאיתנו. אלה אולי לא באמת מדעים, אבל בדיוק בגלל זה מעניין לחקור אותם.

  "מדעי החלום ", צרפת 2006. 105 דקות. במאי: מישל גונדרי. שחקנים: גאל גרסיה ברנל, שרלוט גינזבורג, אלן שבה (שיחק עם גינזבורג ב"כלה בהשאלה", גבר צרפתי כלבבי), מיו מיו (אימא של סטפן), אמה דה קון (החברה שבה סטפן מתאהב)