באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

עובדה עם אילנה דיין, שני 21:00, ערוץ 2

שתולים עם אורלי וילנאי, שני 22:20, ערוץ 2

1

אילנה דיין יוצאת מהאולפן כדי ללוות את יו"ר מפלגת קדימה, ציפי לבני, לפני ואחרי הבחירות לכנסת. פספסתי את התחלת הכתבה – ברור לי שזה פספוס. גם כי דיין, בשיטת הגזר והגזר, הצליחה לשאול את כל השאלות המעניינות; וגם כי לבני עדיין מעניינת אותי, ועדיין לא מספיק מוכרת לציבור הרחב שבחר בה והביא לקדימה 28 מנדטים – יותר מנדטים מכל מפלגה אחרת בבחירות האלה של 10 בפברואר 2009.

בין היתר, דיין ולבני יושבות בבית של האחרונה, כשזו מחזיקה ביד מכתב מבעלה הפרסומאי נפתלי שפיצר, אך מנסה להסתתר בעזרתו ומבקשת שלא יצלמו אותה בזמן הקריאה. בסוף היא מתרצה, ומקריאה שתי שורות מתוך המכתב, שעיקרן שהוא גאה להיות בעלה, ולהצביע לה בבחירות. היא מתרגשת עד כדי הזלת דמעה, ואומרת שגם היא גאה "בבעלי... באישי". הפעם הראשונה והאחרונה שאשת הברזל ממצמצת.

אחר כך, לשאלתה הלא פשוטה של דיין באשר לגבי הסיכויים הקלושים לראשות ממשלה: "הרגשתי שהייתי צריכה לעשות את זה... זה יקרה, ואם זה לא יקרה, אני אלחם על הדרך הזאת". אשרי המאמינה, אני אברך אם היא תצליח.

2

משפט אובר דרמטי מעבר לרצוי: סוכן השחקנים לשעבר, עובד מחפוד, מת חסר כל. עוד משפט דרמטי מהרצוי: בלי הכסף, ובלי החלומות. עובדות בסיסיות: גדל בשכונת טוברוק בנתניה, היה בן 38 במותו. ייצג בעבר את מיכל אמדורסקי, דנה אשכנזי, אסי עזר, לאון רוזנברג, אילנה אביטל, דליה שימקו, אליענה בקייר, נטלי עטייה, מיכל טראואירג ועוד רבים וטובים, יותר או פחות.

בראיון מסוף 2006, ששודר עכשיו לראשונה, הוא היה קצת מוקצן, קצת לא בשליטה, קצת בשליטה מדומה, שותה אלכוהול משקית. הוא לא במצב נפשי לראיון, אבל זה בדיוק מה שהוציא ממנו את הציטוטים הקורעים. זה לא סתם שהראיון לא שודר עד היום: זו התעללות בגוויה לשדר את זה.

בחלק היותר רגוע, מחפוד מאבחן: "לקחתי את הפרפקציוניזם מאבא, ואת היכולת לאהוב עד הסוף מאימא". את שני הדברים הללו היה לו קשה להכיל בעבודה כסוכן טאלנטים. "הם שוכחים אחרי שנה, שנתיים, שלוש", הוא הסביר. מה שבימים טובים הייתה עבורו עמדת כוח שממלאת בתחושה טובה, בימים רעים הפכה לביצה טובענית.

ובסוף הוא באמת טבע.

3

Children's Gan: כתבת ילדי העובדים הזרים של יגאל מוסקו. אני תמיד אוהבת לראות את הכתבות שלו, כי לא משנה מה הנושא שלהן, הן תמיד מאוד אנושיות ומאוד מעורבות. הוא לא מספר סיפור מבחוץ, אלא מרגיש אותו – והצופים מרגישים יחד איתו.

וכך, גם נושא טחון ולעוס, שברגע הראשון מעורר תגובת "מה, עוד פעם זה?", הופך למהפנט וממגנט מסך. כמה עוד כתבים אתם מכירים שישחקו מחבואים עם ילדים קטנים, רק מפני שהם לא זוכרים מה זה לשחק ולא יודעים מה זה לעשות כיף?

4

"שתולים" – זה קצת יותר מדי בשבילי בשביל ביקורת שלמה.

מה שכן: כניסה לבסיס בלי תעודה מזהה, טופס נשק מקצינת קישור בשביל חבר, השגת נשק אישי, השגת מטול אישי, גניבת טנק – באמת כל הכבוד לצה"ל, צבא ההגנה לחומוס.

מזל ששידרו את זה אחרי המבצע בעזה, אחרת בחיים לא הייתה כזו תמיכה במבצע.

מסכן אבא של שקד שלהוב שנהרגה מרובה סער שהשיגו עבריינים, ולא תחקירן שמקבל הוראות מאורלי וילנאי.

יחידי סגולה ואבטחה: בסיסי חיל האוויר וחיל המודיעין. בעצם, גם חיל האוויר לא ממש, רק משלב מסוים. היידה אינטליג'נס פורס.