באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

גומורה, סינמטק ת"א

* היית מאוכזב כש"גומורה" לא קיבל מועמדות לאוסקר?

"בשנים האחרונות נעשו כמה סרטים בסגנון דומה, וגם הם לא הצליחו לקבל מועמדות - וטוב שכך. כנראה שהאקדמיה עדיין לא מוכנה לקבל סרטים שמציגים את הפשע באופן כזה. לעומת זאת, הרחוב האמריקאי אהב את הסרט מאוד. אחת הסיבות לכך היא התמיכה שהוא קיבל מ(מרטין) סקורסזה".

(רוברטו סביאנו, 24 בפברואר 2009, מפגש עם עיתונאים בסינמטק תל אביב)

עבר כמעט חודש מאז שראיתי את "גומורה", ועד שאני כותבת עליו. זה סרט קשה. סרט שנותן לך בומבה לפרצוף, ואין שום מותג או יהלום שירכך אותה. החיים של חיילי המאפיה בנפולי אינם חיי זוהר, הם חיים של עליבות. אלה חיים שבהם שני נערים בטוחים שלהגיע לגיל 30 זה השיא, ואם הם שרדו את גיל 15 הם כנראה ישרדו הכל. הם לא רוצים להיות חיילים של אף אחד, מעדיפים להיות המפקדים של עצמם. שכרון הכוח הוא זה שיפיל אותם בסופו של דבר.

אלה גם חיים שבהם תופר מוכשר ביותר, שבמקום אחר - נניח בצפון איטליה - היה יכול להיות מעצב מצליח, עובד בתנאים לא תנאים ובשכר מזעזע. הבוס שלו הולך ל"מכירה פומבית" של תפירת זיופים, זוכה במחיר כמעט הפסד, ומכונות התפירה מתחילות להרעיש בקצב. לא חולף זמן רב והתופר המוכשר, שהוא למעשה ה"מדריך" של יתר התופרות, רואה שמלה שלו על הגוף של אנג'לינה ג'ולי כשהיא צועדת על השטיח האדום. ולה אין מושג מכלום.

בחיים האלה, אתה חייב לבחור צד, להחליט עם איזו משפחה אתה. ואחרי שתבחר, האקדחים והרובים לא יפסיקו לעבוד. כוח, כסף ודם, זה הבסיס לכל דבר. גם אם אתה רק זה שמחלק את הכסף למשפחות של אלה שבכלא, וגם אם אתה "רק" בעסקי פינוי האשפה. אתה חייב להיות קשוח. אם מישהו מהפועלים מעז לצייץ, אתה לא יכול למצמץ. חובה לסגור את החשבון איתו ועם כל החבורה שלו.

הסרט מבוסס על ספרו הריאליסטי של רוברטו סביאנו - נפוליטני בן 30 (היום) שמכיר את החיים האלה מקרוב, ועם זאת לא התערבב בהם באופן קרימינלי. סביאנו, שבשנתיים וחצי האחרונות הוא חי תחת הגנה משטרתית, היה אחד השותפים לכתיבת התסריט.

בניגוד לספר, בסרט אין שמות אמיתיים של משפחות ואנשים. זה הריכוך היחיד, פחות או יותר. אירופה אהבה את חמשת הסיפורים שמרכיבים את העלילה, ו"גומורה" הפך לזוכה בפרס הגדול של פסטיבל קאן. כמו שאני רואה את זה, ההבדל בינו לבין "ואלס עם באשיר" הוא שאחד עוסק במשהו שעדיין מתרחש ואין לדעת האם ומתי ייגמר, ואילו השני חוקר משהו שכבר היה, ולפחות בגדול, נגמר.

וההבדל בינו לבין סרטי המאפיה של קופולה? שמיים וארץ.

גומורה (Gomorra), איטליה 2008. 136 דקות. במאי: מתאו גורונה. שחקנים: סלבטורה אברוצסה, ג'אנפליצ'ה אימפאראטו, מריה נציונלה, טוני סרבילו

צוות הסרט בפסטיבל קאן