באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

מי אתה באמת, מפקד חיל הים?, שלישי 22:50, ערוץ 2

בשבועות האחרונים מתרחשת בישראל תופעה מוזרה: מצד אחד, אינפלציה מטורפת של תוכניות ריאליטי. מצד שני, קונסיסטנטיות בשידור סרטים דוקומנטריים, שזוכים לרייטינג גבוה – לא רק יחסית לסוגה שלהם, אלא גם בכלל.

דוגמאות? בבקשה:

הסיפור המדהים של גואל רצון - 24.1%

האמת של רביבו – 22.1%

זוכר אותך טוב (רמי קליינשטיין) – 25.8%

"המאבק לחיים של מוטי" – 20.9% (בערוץ 10 לא חלמו אפילו על 15%)

וזה עוד בלי לדבר על הרייטינג של "עובדה" (השבוע: 22.6%) בשנה המי-יודע-כמה לשידורה, והשיח הציבורי שהיא מצליחה לעורר.

ראו זאת הקודקודים של זכיינית ערוץ 2 קשת, שפשפו את העיניים בשירותים מול המראה, יצאו החוצה  והכריזו: העם השתגע. אנחנו נותנים לו ריאליטי, והוא רוצה אקטואליה וראיונות. אנחנו נלחמים בשבילו מול הרשות השנייה, נותנים לו עוד ועוד דקות, והוא בכלל לא מעריך את זה. העפנו את כל תוכניות האירוח, לאף אחד כבר אין איפה לדבר... רגע, מה בדיוק עשינו?

טוב, בואו נראה במה מתעסקים עכשיו בחדשות. גלעד שליט? אין מספיק חומרים חדשים לסרט, אבל תגידו ל"אולפן שישי" שיעשו משהו. סרט פרידה מאהוד אולמרט? די, נמאס ממנו. אה, יש את האלוף הזה שהלך למועדון חשפנות. ורגע, בואו נהיה כנים עם עצמנו: זה לא שהעם התחיל לחבב סרטים על מצב הנשים בוייטנאם. אקטואליה צהובה, זה מה שמעניין אנשים. אז זה מה שניתן להם, ונראה את נורית דאבוש מדברת איתנו אחרי זה על חריגות בדקות שידור.

הלכו ליוצרים השובתים, אמרו להם "רוצים עבודה? רוצים כסף? תעשו סרט". אבל איזה יוצר יעשה סרט בכזו מהירות? תיק תק, שלושים שניות, זוז? סרטים דוקומנטריים אמיתיים זה עניין לשנה, לפחות. אז הלכו לחן לנדאו (הדבר כמעט היחיד שמצאתי עליו בגוגל: צילם סרטון טבע דקה מנתניה עבור נענע. נשבעת שזה אמיתי! קיבל פה את צ'אנס חייו, הבחור) ואביב הורוביץ (כתב התקשורת של "העיר"? קשה לדעת). בכל אופן, השניים עשו את העבודה. הלכו למיכה פרידמן, עשה את הקריינות. אמרו: שיהיה סרט רציני, בבקשה, כן? שנדע מי זה בכלל האיש הזה, כי חוץ מחשפניות, לרובינו אין מושג מה הוא אוהב. השיבו: רציני-רציני, אבל לא יותר מ-40 דקות, כן?

יאללה, שיהיה. העיקר שכולם יהיו מרוצים.

מתחילים עם תולדות משפחת מרום: האבא מישראל, האם מסין. אליעזר הוא בן הזקונים. אח שלו היה צ'ייני הגדול, והוא צ'ייני הקטן. המשפחה מתגוררת/התגוררה במושב שדה אליעזר. כל אנשי המושב נקראו לדגל לראיון, מי שהגיע ראשון זכה לדבר מול המצלמה. הם, אגב, קוראים לו אלי.

אחר כך פנו לאנשים שאוהבים לדבר על כל דבר, פלוס כמה דעתניים, פלוס כמה כתבים צבאיים, פלוס כמה כאלה שב"קשת" ביקשו מהם באופן מיוחד לשתף פעולה (כלומר גדי סוקניק). אז זה מה שיצא:

קודם כל, אפיון הדמות - המלח שצמח מלמטה, לא לוחם קומנדו מהולל. איש של משמעת ועבודה קשה. לא איש קל, לא איש שיודע לקבל ביקורת. פיקד על המבצע הנועז של תפיסת ספינת הנשק קארין A, שהפליגה מאירן לעבר עזה. הוא ולא דידי יערי, שהיה אז מפקד חיל הים ולקח את הקרדיט.

אבל עם כל הכבוד לקארין ולקרדיט, יש לאנשים מה להגיד: שלי יחימוביץ' חושבת שצריך להעיף את מרום מהתפקיד. גם יוסי שריד. למה? כי הוא לא מהווה דוגמה לחיילים. וכמו שדורשים דברים מצוערי בה"ד 1, אפשר לדרוש גם ממנו. גדי סוקניק חושב שלאלוף מרום יש רקורד מספיק מרשים כדי שיוכל להמשיך בתפקידו. מה שקרה זה כתם לא נעים על מדיו הלבנים, ובכל זאת. שולמית אלוני: כל זמן שזה לא מעשה פלילי, וזה לא מעשה פלילי, אז לא כדאי שנדחוף את האף שלנו... "אני שונאת צדקנות". המסר הכללי - האיש מעד, אבל צריך לתת לו לפקד על החיל.

ומה עם חשפניות, שהרי לשם כך התכנסנו? אז קודם כל, בוקי נאה, בשפתו הציורית, מספר על שיטות העבודה שלו (שלחתי את אחד העובדים לשיר לו באוזן "שוטי שוטי ספינתי", כדי לראות איך הוא מגיב). אחר כך הבעלים של מועדון גו-גו, שמבטיח: אף אחד לא יראה מה הלך במועדון באותו יום. המצלמות הן רק לאבטחה. הרבה גורמים בתקשורת הציעו לי הרבה כסף, לא לקחתי.

רגע, גם קשת הציעו כסף? חדשות ערוץ 2? מי הציע בימים כאלה של מיתון סכומי כסף גבוהים בשביל עוד קצת רייטינג? מקצצים, מקצצים, ובסוף מוציאים על חשפניות? ככה יפה?

איזו מדינה, אני אומרת לכם, איזו מדינה.

* "שוטי שוטי ספינתי" זה כמו "מטוס של קרב ממריא", או שאני מדמיינת?