אני יודעת ש"מונית הכסף" חזרה אתמול לעונה חדשה בערוץ 2, ועידו רוזנבלום הוא באמת אדם עם קסם אישי, שכל המשפחה שלי אוהבת. ובכלל, גם אנשים שבדרך כלל אין להם סבלנות לשאלות ולשעשועים, נהנים לצפות בו כי הוא צ'ארמינג, ואיזו בת מזל היא יונית לוי שזכתה בו.
ואני גם יודעת שמכבי חיפה נפרדה ממכבי תל אביב בתיקו 1:1, ושלמרות שלא לכולם היה כוח לרוץ היו כמה מהלכים לא רעים במשחק, ושאבי נמני חיבק בסוף את השופט.
אבל מה לעשות, שהתוכנית שהכי שימחה אותי אתמול - ובכלל בימים האחרונים - היא "סוף עונת התפוזים" בערוץ הוט בידור ישראלי. מדובר בסדרה שצולמה לפני למעלה מעשור, ובזמנו הקלטתי את כל הפרקים שלה על קלטות וידיאו (עדיין יש לי אותן). ועדיין, נחמד לי לראות אותה שוב. במיוחד אם אתם אוהבים מוזיקה ישראלית כמוני וכמו יואב קוטנר, שיצר את הסדרה.
הפרק של אתמול הוקדש לרוק של שנות ה-80 - תיסלם, בנזין, דודה, חמסין ושלום חנוך. כל אנשי הלהקות הפסידו כסף, וחנוך הפסיד את אהבת הקהל שרצה עוד "מאיה". בקטע ארכיון רואים שפוליקר מהסס לפני שהוא מעז להודות בפני המראיין (מני פאר?) שאי אפשר לחיות מרוקנרול. כל השאר העמידו פנים בזמן אמת, והתפרקו מול המצלמה כעבור עשור פלוס (תיסלם הופיעה בפסטיבל הילדים! א קיינע רוקנרול).
בזכות השיבוץ של הוט בידור ישראלי, מדי ערב מופיעים על המסך הרבה אנשים צעירים בעשר שנים (יזהר אשדות עם קוקו חמוד! ולדני בסן יש קול שמזכיר את יעקב גלעד), שמדברים על המוזיקה שבעצם עשו לפני 25 שנה מהיום. הנוסטלגיה הזו מחממת את הלב. אפשר להוציא מזה יופי של שאלות טריוויה ל"מונית הכסף", ואפשר סתם לפזם שירים ולדמיין שאנחנו קולוניה של מוזיקה בריטית - אם כי בשביל זה צריך דמיון ממש מפותח.
(אף מילה על שיתוף הפעולה ההזוי של תיסלם עם חברת הסלולר, סטייל הגורילז)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
