באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"חיבוקים שבורים, בבית הקולנוע הקרוב לביתכם החל מה-2 ביולי

הדבר הראשון שיש לי לומר על הסרט החדש של פדרו אלמודובר, "חיבוקים שבורים", בכיכובה של פנלופה קרוז, הוא שנהניתי ממנה יותר בסרט הקודם, "ויקי כריסטינה ברצלונה", ונהניתי ממנו יותר בשיתוף הפעולה הקודם שלהם, "לחזור".

הדבר השני הוא: בכל זאת, סרט של אלמודובר. רע זה לא יכול להיות, וגם לא היה. למעשה, מדובר במעין הומאז' לכל הסרטים הקודמים של אלמודובר. מעין פגישת מחזור, אם תרצו, כזו שמעלה געגועים לסרטים חזקים.

מלבד קרוז, תמצאו כאן גם את בלנקה פורטיו, שהייתה אגוסטינה, השכנה החולה של האימא ב"לחזור" וכאן היא המפיקה; ואת לולה דואניאס, שהייתה אחותה של קרוז ופה היא קוראת השפתיים שמתרגמת לבעל הנבגד; ואת לואיס הומר ששיחק בחינוך רע, וכאן הוא הבמאי. בוודאי יש עוד שחקנים מהעבר - צריך רק לחפש.

העלילה נפתחת עם מתיאו בלנקו, הידוע כיום כהארי קיין (הומאר), במאי מבוגר ועיוור שחי על גלי תהילת העבר ומזיין בחורות שעוזרות לו לעבור את הכביש. יש לו מנהלת אישית שהיא גם מפיקה (פורטיו), עוזר אישי (הבן של המנהלת), עוזרת בית ועוד כל מיני אנשים שדואגים שהוא יתפקד וימשיך להעלות רעיונות לסרטים. מפגש לא מתוכנן עם דמות שולית מהעבר המרכזי מוביל אותו לשיחת עומק עם העוזר האישי [את המשפט הזה מותר לקרוא פעמיים]. לראשונה זה זמן רב, הוא חוזר אל פרק החיים שהוביל אותו לעיוורון, והצופים חוזרים אל טכניקת הפלאשבקים.

וזה פחות או יותר מה שקרה אי שם בשנת 1994: לנה (פנלופה קרוז) היא העוזרת האישית של ארנסטו מרטל (חוסה לואיס גומז), גבר מבוגר ועשיר ובודד. הוא עוזר לה ולמשפחתה, פורש עליה את חסותו, וכשהיא נענית לו מבחינה מינית - עוזר לה למצוא את דרכה כשחקנית. יותר מזה, הוא משקיע כסף בהפקת סרט בכיכובה.

את הסרט מביים מתיאו, אז במאי צעיר ומצליח. הוא מתאהב בשחקנית היפה שלו, היא מתאהבת בו בחזרה. תיק תק נוצר רומן סודי, תיק תק הוא לא כל כך סודי, תיק תק יש בעיה עם הרומן. ותודה לבן ההומו של מרטל, שלא מפסיק לצלם במצלמה שקנה לו אבא, את מאחורי הקלעים של הסרט שאבא קנה לחברה החדשה שלו.

השחקנית והבמאי בורחים אל החופש, אל דרום ספרד, אל מקום שבו אף אחד לא יצלם אותם. אלא שהבעל העשיר יותר חכם משניהם: הוא מחליט להקדים את יציאת הסרט לאקרנים, בעריכה גרועה ושלא על דעת הבמאי. למעשה, הוא עושה בסרט כבשלו, סיוט של כל במאי. וכמו שיודע כל פושע שסיים בית ספר יסודי, וכל בלש משטרה מתחיל: תלחץ בנקודה הנכונה, והקורבן/עבריין כבר יביא את עצמו אליך.

אלמודובר הגדיר את הסרט כ"סיפור האהבה שלי עם הקולנוע". לדעתי הוא יכול היה לספר אותו בצורה קצת יותר מוצלחת. למרות שגם בסרט הזה יש הרבה רבדים, ויש הקפדה על הפרטים המרהיבים (אני רוצה את הספרייה של המפיקה!), ועל הצבעוניות, תרתי משמע, כל הסרט בתוך סרט בתוך סרט הוא קצת יותר מדי בשבילי. ועדיין – אני שמחה שראיתי, בדיוק כמו שאני מצטערת על כל סרט של אלמודובר שלא ראיתי.

דבר אחד שלא הבנתי: למה קוראים לסרט חיבוקים שבורים.

חיבוקים שבורים (Broken embraces), ספרד 2009. 129 דקות. במאי: פדרו אלמודובר. שחקנים: פנלופה קרוז, בלנקה פורטיו, לואיס הומר, לולה דואניאס, רוסי דה פלמה, חוסה לואיס גומז