רז ישראלי לא יכול לראות בלוג סגור, אז הוא החליט לעזור לי.
הנה פוסט אורח על "הטלפון":
רעשועון
מישהו החליט שאפשר לשעטנז את הקלילות של מונית הכסף עם ההרפתקנות של המירוץ למיליון לפורמט חדשני ומרתק. אבל הפורמט של "הטלפון" מסורבל ומתיש. כואב לראות. יציר הכלאיים המשונה הזה מזכיר יותר פעולה של הצופים בנוסח "חפש את המטמון" שנות האלפיים.
חמש הדקות הראשונות מרתקות, לפחות עד שהקריינית המוזרה מציגה את המתחרים. מהר מאוד מתחילות לכאוב הרגליים, אלוהים יודע כמה זמן זה ימשך ומתי זה יגמר ואיך ואם בכלל. ההבטחה לרבע מיליון שהולכת ונמוגה עם כל טוויסט טיפשי במבנה העלילה מצפה מאיתנו להגיד, מה, מאה אלף, גם טוב, הופכת את כל השעשועון הזה למאעכר קקר ישראלי.
החדשנות המובטחת מקוימת, אבל במחיר כל אפשרות שהיא להנות מהדבר הזה. זה לא ריאליטי. זה לא שעשועון. זה רעשועון. הרבה רעש. תוצר רע. רע מאוד.
(אני מתוקף מצבי בהיתי במופע הצדעה לאריק איינשטיין. הביצוע המצטיין - חמי רודנר)