באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

ולקחת לך אישה, רביעי 22:00, ערוץ 3 (וגם בספריית ה-DVD הקרובה לביתכם)

סרט עצוב יצרו האחים רונית ושלומי אלקבץ, סרט אותו הקדישו באהבה להוריהם - למרות שאם להתבסס על העלילה, שמתבססת על המציאות, הרבה אהבה לא היתה שם. יותר מזה היתה הפגנת עצמאות נשית מלווה בהרבה בכי ועצבים, כי התהליך לא קל ולא פשוט כשיש לך ארבעה ילדים וכשהמשפחה כולה מתערבת לך בחיים.

"ולקחת לך אישה" נפתח בסצנה שבה נראות רק פניה האטומות של אלקבץ, המגלמת את ויויאן, ומסביב נשמעים קולות המנסים לשכנע אותה לשנות את דעתה. כשהתמונה נפתחת ומתרחבת, הצופה מגלה שאלו הם ששת אחיה, אשר בראשם דאגה אחת בלבד: שאחותם לא תתגרש. חלילה וחס.

אף אחד מהאחים לא דן בכלל בשאלה למה היא רוצה להתגרש. מה שחשוב הוא שבעלה לא מקלל, לא מרביץ, עובד ומביא כסף (ומאוחר יותר יתברר – גם מבשל מצוין). הרגשות שלה לא רלבנטיים, לא מבחינתם ולא מבחינתה. היא מדחיקה הכל. שותקת. אולי מבינה שאין דרך להיחלץ החוצה. רק האח הקטן (בגילומו של האח האמיתי, יחיאל אלקבץ) מעלה את האפשרות שגם לאחים עצמם לא כל כך כיף עם הנשים שלהם, ובגלל שהם תקועים הם רוצים שגם היא תיתקע – ומייד נשלח לסלון בצעקות. זה הרגע הראשון שבו ויויאן מוציאה משהו מהפה. תעזבו אותו בשקט, היא מבקשת.

ויויאן היא ספרית שעובדת בבית. בעלה עובד בדואר. הוא רוצה לשמור שבת ולהיות דתי, אבל הולך עם כיפה רק בתוך הבית או בשבת לבית הכנסת. היא אוהבת את אורח החיים החילוני שבו אפשר לבלות בשבת או לפחות לישון עד מאוחר. אין להם אוטו, ולו אין רישיון למרות שהיא מבקשת שיעשה. סופשבוע בטבריה, עם "הסעה", הוא שעומד במרכז המריבה המובילה של הסרט – מריבה שמורכבת מהמון מרירות, וכמובן, מריבות קטנות אחרות.

שניים מילדיהם הולכים לבית הספר, אחד לגן, אחד נשאר בבית כי הוא תינוק, והסבתא שגרה איתם (אימא של הבעל) מטפלת בו. בבית הזה יש הרבה אנרגיות וצעקות בזכות הלקוחות, השכנות, הילדים והבעל. לא מקום להירגע בו. יש כמה סצנות מופלאות שממחישות את זה – למשל כאשר ילד קטן וחלשלוש מגיע לקבל עזרה בשיעורים מאביתר, הבן הגדול. היחסים ביניהם בתוך החדר הסגור משקפים היטב את היחסים בבית כולו – אהבה, כעס, עונש, חרטה, אהבה.

בנוסף, יש כמה סצנות שנראה כאילו נולדו בעקבות שיחת נוסטלגיה בין האחים אלקבץ, כמו הילד הקטן שנתקע בשירותים, הנסיעה באוטובוס לבאר שבע, או הילדה הבודדה בבית הספר. שלוש הסצנות חנוקות או משדרות מחנק, וזה לא סתם. יש ב"ולקחת לך אישה" הרבה צילומים סגורים, אין כמעט צילומי חוץ, ואם כבר יש, הם תחומים בעמודים או במרחב קטן – תחושה של חנק הולכת ומתבססת אצל הצופים.

למעשה, הילדים, הבעל, החברות והצופים - כולנו נחנקים יחד עם ויויאן, שכבר לא יכולה לחיות את החיים שלה. בבית כמעט אף אחד לא יודע שיש אלטרנטיבה. שבחוץ מחכה לה האהוב, אלברט, מקור הגאולה האפשרית והבלתי אפשרית. הוא חיכה לה 12 שנה, מוכן לחכות עוד 20, מוכן לחכות עד גיל 70. זה עצוב, אבל ברור – היא לא תבוא.

מהסבל הזה אי אפשר להיחלץ. אפשר רק לבכות.

ולקחת לך אישה, ישראל 2005. 97 דקות. בימוי ותסריט: רונית ושלומי אלקבץ. שחקנים: רונית אלקבץ, רוזינה קמבוס, סימו אבקריין, ג'ילבר מלכי, סוליקה סבג, דליה בגר, עומר מושקוביץ, ז'יל בן דוד