באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

התרסקות, שישי 16:05, ערוץ הוט גולד

כמה נחמד לראות דרמה זוכת אוסקר בלי לתכנן בכלל. פשוט לפתוח טלוויזיה, וליפול על סרט טוב. הרבה שחקנים טובים ומוכרים שעושים עבודה טובה, כל אחד בתפקידו הוא, ועשרות קווי עלילה שלאט לאט מתחברים אחד לשני בצורה הגיונית, שממחישה עד כמה אנשים פחות מנותקים ממה שנדמה להם. אם אחד המשפטים הראשונים בסרט הוא על חיים ללא רגישות, מאחורי קירות זכוכית ומתכת, הרי שבהמשכו מתגלה שהאמריקנים דווקא לא כל כך מנותקים, אם כי לא לגמרי ברור מיהו "אמריקני". האם מקסיקני שהוריו היגרו? איראנית שהוריה היגרו? סינים? שחורים בדיוק כמו לבנים? לא סתם בסצנה האחרונה של הסרט, מישהי צועקת על מישהו שמתנגש בה "דבר איתי אמריקנית!". לך תדע מה הוא ידבר.

במרכז קו העלילה הראשון, וזה רנדומלי, נמצאים השוטרים ג'ון ראיין (מאט דילון) וטום הנסן (ריאן פליפה). הראשון מבוגר יותר וגזען (הוא טוען שזה רק עניין של כמה שנים אתה בתפקיד, לא עניין של גזענות), השני צעיר ותמים. השניים נענים לקריאה למרדף אחר ג'יפ שחור מסוג לינקולן נוויגטור שנגנב מבעליו באיומי אקדח, על ידי שני צעירים שחורים. הבעלים, אגב, הוא גבר לבן המכהן כתובע הכללי של אל.איי. בכל אופן, לפי לוחית הרישוי מתברר מהר מאוד שהשוטרים נוסעים אחרי הרכב הלא נכון, ובכל זאת ראיין מתעקש להמשיך – הוא קולט שיש בג'יפ הזה בלו ג'וב. ברכב יושבים במאי טלוויזיה נחשב ושחור, ואשתו הכמעט אנורקטית והלא-שחורה. אנחנו בדרך להשפלה.

עד עכשיו, בלי להתאמץ, ארבעה קווים: השוטרים, הצעירים השחורים, התובע ומשפחתו, הבמאי ואשתו. מכל אלה, קו העלילה של הצעירים השחורים הוא הכי מעניין, במיוחד כשהם דנים בקודים המוסרים שצריכים להנחות שחורים. למשל, האם מותר לשדוד את "אחיך" או רק את הלבנים – התשובה: שחור שפוגע בשחור הוא פחדן, שים אותו ליד בית קפה של לבנים עם קפה נטול קופאין והוא הופך לרץ מרתון. האם לנסוע באוטובוס כשהרכב מקולקל – התשובה: בשום אופן לא, ואל תשכח בשביל מה המציאו את החלונות.

אלה רק דוגמאות לכמה דקות מהסרט. כל קו עלילה יתפתח לכיוון משלו, וכולם יפגשו איכשהו את מתקן המנעולים המקסיקני שחוטף תגובות גזעניות על בסיס יומיומי, ומשפחתו; בעל החנות האיראני ומשפחתו; וגם הבלש גרהאם ווטרס (דון צ'ידל) שאחיו פושע נמלט, אימו שבורת לב, והוא מזדיין עם הפרטנרית שלו לבילוש, שהיא חצי פורטו-ריקנית וחצי אל סלבדורית, אבל הוא מעדיף להגיד לאימא שלו בטלפון שהיא לבנה, כי זה יעצבן אותה יותר. לדעתי, צ'ידל היה צריך לקבל אוסקר על תפקיד משנה.

ביותר מכמה מובנים, "התרסקות" מזכיר לי את "טראפיק" – לוס אנג'לס, מקסיקנים, הרבה עלילות מפותלות שמתחברות בסוף לסיפור אחד. ובכל זאת, זה לא אותו דבר. כלומר, מספיק לא אותו דבר בשביל לקבל את פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2005. ואגב, לא פלא שמט דילון לא קיבל את האוסקר לשחקן הטוב ביותר – התפקיד שלו פשוט לא היה עם מספיק נפח בשביל להיות ראוי לפרס. "התרסקות" הוא סרט של עלילה, לא של שחקנים. בגלל זה הוא גם זכה בפרס התסריט הטוב ביותר.

אחרי כל זה, מעניין לציין שהסרט נעשה בתקציב של 6 מיליון דולר בלבד (!), שבארצות הברית של אמריקה נחשב לזעום ביותר יחסית לכמות הכוכבים והפרסים שהוא קיבל. הבמאי פול האגיס השתמש בבית שלו לסצנות של משפחת קוביט (התובע הכללי ואשתו המעצבנת), וגם הרכב שלו כיכב באיזו סצנה. מה לא עושים בשביל להגשים חלומות קולנועיים. אגב, מה שהוא לא חסך עליו זה צילומים בלוס אנג'לס – המפיקים שלו טענו שיהיה יותר זול לצלם בטורונטו, אבל הוא התעקש שאל.איי צריכה להיות אל. איי.

האמת, צדק.

התרסקות (Crash), ארה"ב 2004. 112 דקות.

במאי: פול האגיס

שחקנים:

מט דילון. לשעבר: נערי הכרך

דון צ'ידל. לשעבר: אושן 11, טראפיק, בלוז לכחולי המדים

סנדרה בולוק. לשעבר: ספיד

ראיין פליפה. לשעבר: פארק גוספורד

טוני דנצה – תפקיד ממש קטנצ'יק. לשעבר: מי הבוס

לורטה דיוויין. לשעבר: האנטומיה של גריי

ג'ניפר אספוזיטו. היום: "הצילו", עונה 4

ג'ק מקגי. לשעבר: הצילו

ת'נדי ניוטון. לשעבר: e.r (אשתו של קרטר)

מייקל פניה. לשעבר: המגן

ברנדן פייזר. לשעבר: המומיה

לודקריס. לשעבר: הסמויה

טראנס הווארד. לשעבר: משפחת קוסבי