באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

האישה העשירה בישראל – מי את שרי אריסון, רביעי 21:00, ערוץ 10

שרי אריסון רוצה לדבר רק על עסקים ופילנתרופיה. שני דברים שאולי יעזרו לה להיות סופסוף חביבת הקהל. אף מילה על החיים האישיים, עופר גלזר, מועדון הגנקי, סטנלי פישר, דני דנקנר, הפיטורים של איריס דרור, הילדים, הקולות מהשמיים. אולי בגלל זה כל מה שיש לה להגיד נכנס לתוך סרט של חצי שעה כולל פרסומות. אמנם יש ראיונות עם מליצי יושר, יצחק תשובה וד"ר בריאן רייס, אבל הם קצרים. התחושה היא שהסרט הזה נעשה מהר מדי, ויצא לאוויר לעולם מהר מדי. הקול של מי הוביל לזה?

לא פשוט לעשות סרט על האישה הכי עשירה בישראל, זו שמעניינת כל כך הרבה ישראלים וגם כמה אמריקנים, בתנאים שמהם סבל כתב חדשות ערוץ 10, שרון גל. המנטרה שלו בנאלית: אריסון מנסה להתרחק מהצל הגדול של אבא, תד אריסון, אבל האם היא יכולה?

אריסון לא התלהב מתרומה לבית חולים, אבל הבת שניהלה את קרן התרומות של המשפחה הפצירה. אז הוא ניאות, אבל רק אחרי שתיתן תרומה נדיבה למכון ויצמן (בניין לאנשי חקר המוח). בית החולים שזכה הוא איכילוב. "אני השקעתי את הנשמה שלי כאן", אומרת אריסון כשהיא עומדת מחוץ למגדל שנבנה בתרומתה.

בפנים היא עושה סיור עם מנהל בית החולים, גבי ברבש. מחוץ למצלמה: יועצת אישית, שני יועצי תקשורת ומאפרת צמודה. מבקרת חולת סרטן – שחקנית היידישפיל, שרה פלדמן. מקשיבה, נעימה, מביאה רגע של נחת. האם זה נכנס לסרט כי אין מספיק חומרים או כי אחרי הביקור הזה היא דומעת ולא מסתירה את זה, רואים שהעצב שלה אמיתי. מתרחקת, ברבש מחבק מאחור כדי להרגיע. "זה כל פעם קורה", היא אומרת ספק לעצמה ספק לנוכחים. הבעל של פלדמן מגיע עם דיסק שירים שלה. שוב עצוב.

קאט לחלל פרטי יותר. אריסון משחררת מנטרה משלה - "הרבה פעמים חשבתי שכסף זו קללה... היום אני חושבת שזו ברכה". הנימוק: אבא התעשר כשהייתי בשנות ה-20 שלי, נשואה עם שלושה ילדים קטנים. "לא לקחתי אגורה מאבא. קראו לי הענייה של המשפחה. עד גיל 29 לא היה לי כסף". ועכשיו יש לה מיליארדים אבל היא לא לגמרי מאושרת, ולכן לא משנה לאן תיסע וכמה תתפנק, המועקה שבפנים תישאר. למה מועקה – על זה לא מדברים. ההצהרה היחידה בנושא היא "אני לא מנותקת מהרגשות שלי".

דווקא כשמדברים איתה על אבא שלה היא לגמרי מנותקת מהרגשות. הימור שלי – לא היו שם יחסי אהבה גדולים. היא אולי רצתה לקבל ממנו את האהבה, אבל הוא היה סגור וקשוח. על כל פנים השניים תרמו גם להקמת בית הספר אריסון לעסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה. בערב פתיחת בית הספר נאם אריסון את הנאום הציבורי האחרון שלו, ואמר שסוד ההצלחה הוא מצוינות, ולא פחות ממנה. האם הוא חושב ששרי ביתו מצוינת? אני בספק. האם היה לו מה להגיד על השנה האחרונה שלה? לטעמי – סרט באורך שעה לא היה מספיק לכל מה שהיה לו להגיד.

לאריסון יש מסקנה משלה: "לאנשים יש תדמית שגויה עליי". ובכן, אם את לא מוכנה לספר לנו איזה ספר את קוראת עכשיו, ואת מוכנה רק להודות שאת בוכה בסרטים אבל לא אומרת איזה סרטים, וכן הלאה – סביר להניח ששוב נישאר וחצי תאוותנו בידינו, ודעה אמיתית עלייך אין לנו. פשוט לא נתת מעצמך מספיק. מי את, אין לנו מושג. האם בסרט הבא זה יקרה?

רייטינג: 14.3%