באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

אבי כתב פוסט אורח על שלושה סרטי קיץ.

טוב, פחות טוב, זוועה; ובהתאמה: ארוך, בינוני, קצר.

תבלו:

Public Enemies

(את הביקורת שלי על הסרט יכולתם לקרוא כאן)

דילינג'ר היה גנגסטר בשיקגו בשנות ה-30, שהמצוד אחריו כרוך בהקמת ה-FBI וכינון מושג העבירה הפדרלית. זה כבר הסרט השלישי שנעשה על דילינג'ר, ומי שעשה את הסרט צריך לקחת בחשבון גם אינסוף סרטי בוני וקלייד, אל קפונה ושאר "כוכבי התקופה".

מה שעשו - כמה פשוט - זה להביא שחקנים מעולים לשיחזור מדויק של שיקגו אז (זיהיתי אפילו רכבת קיטור שהראו שם (4-6-2 Pacific). ג'וני דפ וכריסטיאן בייל פשוט מעולים. הסרט עוקף בחביבות קלישאות שפל כלכלי ידועות. אמנם מוזכר שדילינג'ר שדד בנקים אך לא את כספי הלקוחות של הבנקים, אבל מוזכרים שם - בצורת קטעי יומן קולנוע - שביתות אלימות של עובדים מאורגנים והעובדה שבריה"מ התקבלה אל חבר העמים.

אהבתי מאוד את תיאור האופן שבו דילנג'ר עבד עם הסינדיקט (הלבינו עבורו כספים) והמאפיה (קנה מהם מכוניות ונשק), ואת המקום הנרחב שתפסה חברה שלו בסיפור. לכאורה תפקיד קטן, אבל מאוד עשה לי את זה שהיא עבדה באיזה שלוש עבודות ולבשה שמלה-של-שלוש-דולר (כנראה שאם לא היו אומרים לא הייתי שם לב). אפילו לצד שני שחקנים כל כך טובים היא מתבלטת.

הביקורת היחידה שיש לי היא ששלוש סצינות שוד-בנק-מרדפים-וכו' נראו לי מאוד מוכרות. אני לא בטוח שראיתי את הסרטים הישנים על דילינג'ר, ככה שהן אולי מועתקות מבוני וקלייד. אולי, אבל הן עשויות מצוין.

האמת המכוערת

נשים אוהבות גברים, גברים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות. זו הסיבה לכך שלא מספיק לעשות סרט-בנות, צריך גם לדאוג לכך שלא רק בנות יצפו בו. דרך מצוינת אחת היא לעשות סרט גנגסטרים ולשים בו גם דמות נשית. דרך אחרת היא להביא את קתרין הייגל.

עכשיו, אפשר לשים תמונה שלה בגודל מסך ואני מבטיח לבוא ולשבת מולה שעתיים ועוד לשלם כסף. למה לעשות סרט?

הסרט - כמובן - לא עמוק במיוחד. לא עמוק בכלל, כלומר. התוכן שלו הוא משהו שכולנו למדנו באזור כיתה ו'. מצד שני, העיקר שאישה מבסוטית, וקתרין הייגל, כבר אמרנו (שפע סצינות בתחתונים, וכיו"ב).

Lies and Illusions

זבל שאתם לא מאמינים.