באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

סיפור גדול, בבית הקולנוע הקרוב לביתכם

עבר הרבה זמן מהרגע ששמעתי על "סיפור גדול", ועד שראיתי אותו. במהלך הזמן הזה הסרט פתח את פסטיבל הקולנוע בירושלים, הפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר, קיבל הרבה ביקורות מצוינות וגם קצת קטילות. בקרב הקהל הרחב היה דיבור טוב. אמרו שסיפור גדול הוא באמת סיפור גדול.

למה? קודם כל מפני שיש פה קטע מגניב של סומו ישראלי. שנית, יש המון סצנות מופלאות שיכולות להיכנס לפנתיאון הקולנוע הישראלי בלי למצמץ. יש גם קאדר רחב של שחקנים טובים, ובראשם איציק כהן שמצחיק אותי מהיום הראשון שראיתי אותו על המסך עם "בנות פסיה". ובעיקר, יש חשיבה מקורית. לא עוד סרט מילואים או צבא, לא עוד עלייה רוסית או משפחת ישראלית אסלית, וגם לא עוד ענייני דת. פשוט סיפור מקורי.

במרכז הסיפור קבוצת שמנים - אבל ממש שמנים - מרמלה שהכירו ב"יורדי משקל", סדנה עם מנחה מהגיהינום בעלת רגישות של נשר שזה עתה רק ערימת פגרים על הקרקע. הרצל הוא הדמות הדומיננטית, ולא רק בגלל שהוא משמין כשכולם יורדים (עד 2 ק"ג בשבוע. פה זה לא "לרדת בגדול"). הוא עובד בבר סלטים בנתב"ג, אבל נשלח בחזרה למטבח כי ללקוחות לא נעים לראות מה קורה למי שאוכל הרבה. אותו זה מעצבן והוא מתפטר, למורת רוחה של אימו, ששולחת אותו לעבוד במסעדה יפנית.

במסעדה הוא מגלה את עולם הסומו, ומבין ששם הוא דווקא יכול להצטיין ולקבל כבוד במקום השפלות. הגלגלים בראש של חולם החלומות מתחילים לעבוד... והפעם הוא מתכוון גם להגשים, ולא רק לדבר. הוא מנסה לשכנע את חבריו הטובים - אהרון האינסטלטור הסקפטי, גידי מהשווארמה שהוא גם ההומו בארון, וסמי שמצלם כתבות לערוץ המקומי (מי בכלל רואה ערוצים מקומיים בימינו?). זה לא פשוט לדבר אל לבם, דיקטטורת הרזון מאיימת עליהם, והם מאיימים על הרצל - אבל לכולנו ברור לאן זה יוביל.

בדרך יש גם סיפור אהבה, לראשונה בגיל 35, וכמה סיפורים של גילוי עצמי - איזה מין אדם אתה, איזה מין בעל אתה, איזה מין שמן אתה. ואגב, העובדה שעל המסך נראים כל כך הרבה קילוגרמים בו זמנית אינה טריוויאלית - למעשה זה מנוגד לחלוטין לכל מה שהקולנוע האמריקאי לימד אותנו על האופן שבו בני אדם צריכים להיראות ולהתלבש. וזה לא שבקולנוע הצרפתי, הספרדי או הבריטי המצב יותר טוב.

אבל לא רק המשקל בולט בסרט. אי אפשר להתעלם גם מקיטאנו, המורה לסומו והשופט המדופלם - השחקן היפני טוגו איגאווה, שלא יודע מילה עברית, ולמד את הטקסטים שלו לא רע בכלל. הוא כל כך לא מכאן, ובכל זאת העברית ששמו בפיו מצוחצחת, רק דבר אחד לא אמין - שהוא מרגיש יותר רמלאי מיפני. על כל פנים, גם השחקנים הישראלים לא נחו: במשך שלושה חודשים הם עברו הכנות אינטנסיביות, שכללו אימוני סומו שלוש פעמים בשבוע תחת שרביטו של מאמן מדופלם (אלדד בן חורין).

יש כאלה שמשווים את הסרט ל"ללכת עד הסוף", שם הגיבורים היו מובטלים שחיפשו משהו שירים אותם למעלה - הצי'פנדלייס היו אז להיט, והפתרון הזה יצר סרט משעשע להפליא. ברור שההשוואה הזו לא עושה חסד עם "סיפור גדול". ובכל זאת, בשורה התחתונה, הסרט נגמר לי מהר מדי. רציתי עוד. כלומר לפחות עוד 10 דקות. מצד אחד זו מחמאה אדירה לסרט, מצד שני, זה אומר שהסוף לא היה ממש סוף. ולא רק בעיניי (מעניין אם היו על זה ויכוחים בצוות).

סיפור גדול (A Matter of size), ישראל 2009. 90 דקות. במאים: ארז תדמור ושרון מימון. שחקנים: איציק כהן, דביר בנדק, עירית קפלן, אלון דהן, שמוליק כהן, לבנה פינקלשטיין, אוולין הגואל.

אקטואליה: השבוע זכה הסרט "להרוג דבורה" של שרון מימון, אחד מיוצרי "סיפור גדול", באחד משני הפרסים הגדולים בתחרות הסרטים הישראלים הקצרים, בסיוע קרן מקור לקולנוע וטלוויזיה.