באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

נקודת מפגש, באחד מערוצי הסרטים בטלוויזיה שלכם

לשם מה נסע וודי אלן עד ללונדון, ויצר את הסרט "נקודת מפגש"? מה המסר שהוא רצה להעביר הפעם?

אפשרויות:

1. גם לעשירים יש צרות, ובית יפה מול התמזה לא מסדר חיים יפים

2. המזל משחק תפקיד הרבה יותר גדול ממה שאנחנו חושבים

3. רסקולניקוב (של דוסטוייבסקי) יכול לצוץ גם בלונדון

4. גבינה זה פאסה. חמאת בוטנים היא הדרך ללכוד עכברים

5. סקרלט ג'והנסון היא סקסית והעולם צריך לראות אותה על מסך גדול כמה שיותר

אין לי מושג מה התשובה הנכונה, אבל אני נחושה לגלות.

כריס הוא מדריך טניס צעיר שמגיע מאירלנד עם המלצות מצוינות ומתקבל לעבודה במועדון נחשב בלונדון. תוך זמן קצר מצמידים לו את טום, בן למשפחת עסקים מסודרת היטב, שצריך רענון באימון וגם חבר טוב לא יזיק לו. טום מכיר בין כריס לאחותו קלואי, סוחרת אמנות, והרומן יוצא לדרך – אלא שבמפגש המשפחתי הראשון כריס מגלה את הארוסה האמריקאית של טום, נולה (סקרלט ג'והנסון), ונדלק עליה קשות.

סיפור אהבה חדש היה יכול להיוולד פה – בדיוק כמו שלאה ויורם גלובוס זנחו את האחים עדנה לב ורני לב, ופצחו בזוגיות משל עצמם – אבל הפעם הכסף אמר אחרת. נולה היא שחקנית כושלת בלי אבא ועם אימא אלכוהוליסטית, גם כריס הוא לא בדיוק פאר תפארתה הכלכלית של אירלנד, וביחד הם עלולים להנציח את העוני ביג טיים. אז הוא נשאר בחיי הנוחות עם קלואי, שמסדרת לו עבודה וקידום מהיר אצל אבא, והיא נשארת באומללותה רבת התהפוכות. הפסד לתשוקה? מה פתאום. בין לבין הם נפגשים, שוכבים ומתייסרים.

סרט וודי אלני קלאסי? ממש לא. אבל כאמור, שווה לנסות לפענח למה הוא התכוון. אחרי הכל, יש מספיק אנשים שקבעו שזה הסרט הטוב שלו בשנים האחרונות. חברה טובה הסבירה לי שהמטרה היא להראות שהטניס הוא משחק שמבוסס על החיים.

מאץ' פוינט בטניס זו הנקודה שמכריעה את המשחק (ומכאן שהתרגום לעברית מפספס הרבה). הסרט נפתח בסצנה של משחק טניס, שבה לא רואים את השחקנים אלא רק את הכדור שנע מחלק אחד של המגרש לחלק השני. בנקודה מסוימת הוא נעצר על הרשת, ולא ברור אם הוא יעבור לצד השני או יחזור אל הצד שנתן את החבטה – כלומר לא ברור מי יקבל את הנקודה המכריעה. לקראת סוף הסרט יש סצנה דומה עם טבעת. נפילה אחת לכאן או לשם משנה את החיים.

האם הסרט משנה את החיים? או, ממש לא. האם זו סיבה לא לראות אותו? לראשונה זה זמן רב, קשה לי להכריע.

נקודת מפגש, בריטניה 2005. 124 דקות. במאי: וודי אלן. שחקנים: סקרלט ג'והנסון, ג'יימס ניסבט ("רגליים קרות"), ג'ונתן ריס מאיירס (כריס)

****

לא ראיתי במלואה את התוכנית החדשה של מיה דגן, "הספסל האחורי" – לכן אין פה ביקורת שלמה. אבל 30 דקות צפייה כולל פרסומות הוכיחו לי שמדובר בתוכנית וולגרית, רדודה, מיותרת ואפילו מבזה. תעודת עניות ענקית לקברניטי רשת. וזה בלי להגיד אף מילה על הזיופים.